מאמרים

הבנת התרגול ״הצורה אינה שונה מן הריקות והריקות אינה שונה מן הצורה״ כך נפתחת סוטרת הלב הבודהיסטית. פתיחה זו מציעה לנו להבין את הקשר העמוק בין הצורה לבין הריקות. בתחילת הדרך של התרגול, אנו פוגשים בעיקר צורה וחיצוניות. אנחנו עובדים על המבנה הגופני, על הארגון והיישור שלו. לומדים לנוע מן המרכז, להשתרש, לווסת את הנשימה ולחדד את התחושה הפנימית. אלו הם היסודות הבסיסיים של התרגול. התקדמות בתרגול כאשר העקרונות הללו נטמעים והופכים לזיכרון גופני חי, המשך ההיאחזות בהם עלול דווקא להרחיק או

טיפוח הצ'י: הדרך לבריאות הוליסטית הסוד לפיתוח הבריאות הנפשית והפיזית בצ'י-קונג ובטאי-צ’י מבוסס על תהליך טיפוח הצ'י. עלינו לטפח את הגוף הפיזי (המוחשי) במקביל למה שאינו מוחשי (הצ'י) כדי לייצר איזון והרמוניה. ראשית, עלינו לבנות את הגוף ברצף הנכון: תחילה הצ'י לאחר מכן רקמות החיבור ולבסוף הגידים באמצעות טיפוח הצ'י, האיסוף והבנייה שלו בגוף, אנו מאפשרים ל'חליפה הפנימית' - הרקמה המחברת הנקראת גם רקמת הצ'י או גוף המשי, להתרחב, להימתח ולהתעצב בצורה נכונה. דומה הדבר לצינור, הממלאים בו מ

במסורת הדאואיסטית קיימים טקסטים רבים, אך מעטים מצליחים לתמצת את הדרך הפנימית בצורה כל כך חדה וברורה כמו "לוח מאה התווים" (百字碑). זהו שיר קצר, המכיל מאה תווים סיניים בלבד, המשמש כמפת דרך מדויקת לעבודה הפנימית: טיפוח צ’י, טיהור הלב, התמרה בין יין ליאנג וחזרה למקור - לטבע האמיתי. הטקסט מיוחס ל- לו דונגבין (Lu Dongbin) , אחת הדמויות המרכזיות בדאואיזם ואחד משמונת "בני האלמוות" במסורת הסינית. חשיבותו במסורת האלכימיה הפנימית עצומה, וטקסטים רבים שנכתבו בעקבותיו מהווים בסיס ללימוד הדרך

למרות שהטאי-צ'י במקור נוצר כאומנות לחימה, אופי התרגול והאיכויות שהוא מעניק למתרגל ידועות כתורמות לבריאות ולאריכות ימים. מכאן נולדה הסקרנות שלי לבחון את גילאי המתרגלים ביחס לתוחלת החיים בתקופתם. תוחלת החיים הממוצעת בסין במאה ה-19 הייתה כ40-50 שנים ובתחילת המאה ה-20, כ50-60 שנים. הסיבות לתוחלת החיים הנמוכה כללו: מחלות זיהומיות, תזונה דלה בחלבון ומינרלים, תחלואה כרונית ותנאי חיים קשים בכפרים. בהשוואה לאירופה: תוחלת החיים הממוצעת הייתה מעט גבוהה יותר. סביב גיל 45-55 במאה ה-19, וה

רבים מהמתרגלים בצ’י-קונג אינם מודעים לאופן שבו הצ’י או האנרגיה נעה בתוך גופם. הם מניחים שהתנועה הפיזית כשלעצמה תגרום לאנרגיה לזרום, אך למעשה נדרש מרכיב נוסף: הכוונה . הכוונה היא זו שמעוררת את תנועת הצ’י על ידי יצירת הפרשי לחצים בגוף . בדומה לנוזלי הגוף, גם הצ’י נע באופן טבעי מאזורים של לחץ גבוה ללחץ נמוך או במונחים הסיניים: מהמלא אל הריק. לכן, במהלך התרגול חשוב לטפח מודעות לשינויי הלחץ הפנימיים, זוהי הדרך שבאמצעותה האנרגיה מתחילה לנוע ולהתאזן. התנועה משנה את מרכזי הלחץ בגו

התשובה לשאלה הזו תלויה קודם כול בתחושת הגוף והנפש של כל אחד ואחת מאיתנו. קל לזהות שיפור דרך סימנים יומיומיים: מצב הרוח משתפר, השינה נעשית עמוקה יותר, יש יותר רוגע, חיוניות ואיזון כללי. לפעמים גם בעיות פיזיות מתמתנות או חולפות. ועדיין, לא תמיד פשוט לדעת אם השינוי נובע דווקא מהתרגול, או אולי מתוספי תזונה, תרופות, או טיפולים אחרים שאנו מקבלים במקביל. אבל יש דרך נוספת, מוחשית מאוד, שמאפשרת לי להרגיש את מצב הצ’י שלי והיא מתבטאת דווקא כשאני מקבל עיסוי. אני לא נוהג ללכת לעיסוי לעיתי

מודל 5 השלבים הוא מודל המתאר תהליך של שינוי אנרגטי, שדרכו הערוצים נפתחים, הצ'י זורם ונאגר בליבה - בדאן טיאן התחתון. ניתן לתאר את זה כ-'משפך אנרגטי' שאנחנו רוצים ליצור דרך התרגול. כשמספיק צ'י נאסף בדאן טיאן, הצ'י יוכל לזלוג החוצה לתוך ערוץ מיוחד הנקרא Du Mai (הממוקם לאורך עמוד השדרה) ודרכו יטפס מעלה לכיוון הראש - למוח (הנקרא גם: "ים מח העצם"). בהמשך הוא ישקע מטה דרך ערוץ הנקרא Ren Mai (החולף בקדמת הגוף) בחזרה לדאן טיאן התחתון. סגירת המעגל בין הערוץ האחורי לקדמי, יוצר את "המעג

מדיטציה בישיבה היא חלק בלתי נפרד מתרגול הצ’י-קונג. בשלבים הראשונים אנחנו עובדים בעיקר דרך תנועה חיצונית כדי לפתח את התנועה הפנימית - את...