מאמרים

בפילוסופיה המסורתית, ג’ינג, צ’י ושן (精 氣 神) נקראים “שלושת האוצרות”. הם מייצגים שלושה רבדים של חיוניות, מהגופני ועד התודעתי. גם עבור אומני הלחימה, תהליך טיפוח שלושת האוצרות הוא חיוני, בדומה למתרגלי הצ'י-קונג והאלכימיה הפנימית. 1. ג’ינג (精) — התמצית הפיזית הג’ינג הוא הבסיס החומרי של הגוף. הוא מייצג את המבנה הפיזי ואת מאגרי האנרגיה הבסיסיים שלנו. באמנויות לחימה: מתבטא בחיוניות גופנית, עצמות חזקות וגידים גמישים. המטרה: לבנות "שלדה" יציבה. כאשר חסר ג’ינג, הגוף נראה חלש, לא יציב

המעגל המיקרו-קוסמי הנקרא גם המעגל הקוסמי הקטן או בסינית: Xiao Zhou Tian, הוא אחד התרגולים המרכזיים והעתיקים ביותר במסורת הדאואיסטית והצ'י-קונג. הוא מורכב מאיחוד של שני ערוצי אנרגיה ראשיים בגוף: 1. הערוץ השליט / המושל (Du Mai): העולה מהחיץ (הפרינאום), עובר דרך עמוד השדרה ומסתיים בחיך העליון. 2. ערוץ העיבור או התפקוד (Ren Mai): העולה מהחיץ (הפרינאום), דרך חלל הבטן, למרכז החזה, לצוואר ומשם לאזור הפה והחיך העליון. כאשר הלשון נוגעת בחיך העליון, נוצר "גשר" המחבר את שני הערוצים למעג

מקדשי רחוב קטנים כמו זה שבתמונה נפוצים מאוד בויטנאם, במיוחד באזורים עם השפעה של הקהילה הסינית המקומית. במרכז המקדש מופיע הסימן הסיני 神 (שן / Shén), שפירושו “רוח”, “אל” או “כוח רוחני”. במקרים רבים הוא אינו מתייחס לאל מסוים, אלא לנוכחות רוחנית כללית שמגינה על המקום. המבנה עצמו הוא מזבח רחוב, שמוצב בדרך כלל מחוץ לבית, לעסק או בסמטאות. לפי האמונה המקומית, לכל מקום יש ישויות או רוחות הקשורות אליו והמזבח משמש כאמצעי לכבד ולשמור איתן על הרמוניה. על המזבח ניתן לראות קטורת, נרות ומנחו

השבוע העברתי מפגש של שלוש שעות לקבוצת תלמידים בקורס ההדרכה שלי, בנושא מפת האנרגטיקה הסינית. אחרי שלוש שעות של הסברים (וכל הכבוד להם שהחזיקו מעמד), מצאתי את עצמי מסכם את כל מה שנאמר במשפט אחד פשוט: תהליך טיפוח הצ'י בצ'י-קונג מתבסס על הקשב שלנו ועל היכולת של התודעה לנוח בתוך הגוף - באזור הדאן טיאן. הצ'י נבנה מתוך דממה, לא מתוך תנועה. התנועות חשובות מאוד - הן פותחות, מרככות ומאחדות את הגוף, ומאפשרות לתודעה להתכנס פנימה. אבל הן אינן מה שבונה את הצ'י עצמו. אחד המשתתפים אמר לי בחיו

הבנת התרגול ״הצורה אינה שונה מן הריקות והריקות אינה שונה מן הצורה״ כך נפתחת סוטרת הלב הבודהיסטית. פתיחה זו מציעה לנו להבין את הקשר העמוק בין הצורה לבין הריקות. בתחילת הדרך של התרגול, אנו פוגשים בעיקר צורה וחיצוניות. אנחנו עובדים על המבנה הגופני, על הארגון והיישור שלו. לומדים לנוע מן המרכז, להשתרש, לווסת את הנשימה ולחדד את התחושה הפנימית. אלו הם היסודות הבסיסיים של התרגול. התקדמות בתרגול כאשר העקרונות הללו נטמעים והופכים לזיכרון גופני חי, המשך ההיאחזות בהם עלול דווקא להרחיק או

במסורת הדאואיסטית קיימים טקסטים רבים, אך מעטים מצליחים לתמצת את הדרך הפנימית בצורה כל כך חדה וברורה כמו "לוח מאה התווים" (百字碑). זהו שיר קצר, המכיל מאה תווים סיניים בלבד, המשמש כמפת דרך מדויקת לעבודה הפנימית: טיפוח צ’י, טיהור הלב, התמרה בין יין ליאנג וחזרה למקור - לטבע האמיתי. הטקסט מיוחס ל- לו דונגבין (Lu Dongbin) , אחת הדמויות המרכזיות בדאואיזם ואחד משמונת "בני האלמוות" במסורת הסינית. חשיבותו במסורת האלכימיה הפנימית עצומה, וטקסטים רבים שנכתבו בעקבותיו מהווים בסיס ללימוד הדרך

רבים מהמתרגלים בצ’י-קונג אינם מודעים לאופן שבו הצ’י או האנרגיה נעה בתוך גופם. הם מניחים שהתנועה הפיזית כשלעצמה תגרום לאנרגיה לזרום, אך למעשה נדרש מרכיב נוסף: הכוונה . הכוונה היא זו שמעוררת את תנועת הצ’י על ידי יצירת הפרשי לחצים בגוף . בדומה לנוזלי הגוף, גם הצ’י נע באופן טבעי מאזורים של לחץ גבוה ללחץ נמוך או במונחים הסיניים: מהמלא אל הריק. לכן, במהלך התרגול חשוב לטפח מודעות לשינויי הלחץ הפנימיים, זוהי הדרך שבאמצעותה האנרגיה מתחילה לנוע ולהתאזן. התנועה משנה את מרכזי הלחץ בגו

מודל 5 השלבים הוא מודל המתאר תהליך של שינוי אנרגטי, שדרכו הערוצים נפתחים, הצ'י זורם ונאגר בליבה - בדאן טיאן התחתון. ניתן לתאר את זה כ-'משפך אנרגטי' שאנחנו רוצים ליצור דרך התרגול. כשמספיק צ'י נאסף בדאן טיאן, הצ'י יוכל לזלוג החוצה לתוך ערוץ מיוחד הנקרא Du Mai (הממוקם לאורך עמוד השדרה) ודרכו יטפס מעלה לכיוון הראש - למוח (הנקרא גם: "ים מח העצם"). בהמשך הוא ישקע מטה דרך ערוץ הנקרא Ren Mai (החולף בקדמת הגוף) בחזרה לדאן טיאן התחתון. סגירת המעגל בין הערוץ האחורי לקדמי, יוצר את "המעג