מודל הלימוד והתרגול של מנזר הצ'י-קונג

 1. להאריך ולמתוח את הגוף 

הגוף שלנו נוטה להתקצר ולהתכווץ במשך הזמן עקב לחץ נפשי, ישיבה ממושכת, חוסר ביצוע של פעילות גופנית וסיבות נוספות.
 

תפקידו של השלב הראשון הוא לרווח את הגוף. ליצור הפרדה בין אזורים דבוקים, להגדיל את המרחב הפנימי שבין הרקמות, ולאפשר תחושת פתיחות כללית. זוהי גם איכות הכוונה שאנו מחזיקים בזמן התרגול: אנו מאריכים ופותחים את הגוף כדי להעניק מקום ומרחב, ומרפים כדי לאפשר לצ'י לזרום.

 2. לרכך ולשחרר את הגוף והמפרקים

הגוף שלנו סופג ואוגר את המתח הנפשי במהלך כל חיינו והופך להיות יותר נוקשה ומתוח עם הזמן. על כן, עלינו להקפיד לרכך, לשחרר ולהרפות את המתח הגופני שהצטבר בתוכנו ובמפרקי הגוף.
 

בשלב זה תשומת הלב מופנית פנימה, אל תוך הגוף שכבר נעשה מרווח יותר. מתוך כך מתאפשר שחרור של מתח שרירי, והשרירים לומדים להיתלות על השלד במקום להחזיק אותו. ההרפיה מאפשרת לצ'י להשתחרר ולזרום באופן חופשי ועמוק יותר.

3. להרחיב ולאחד את החליפה הפנימית

המודלים האנרגטיים שפותחו במשך אלפי שנים בסין, עסקו במיפוי נתיבי הצ'י (אנרגיית החיים) בגוף, מתוך הבנה שככל שהנתיבים האלו פתוחים ורחבים יותר, כך האנרגיה תוכל לזרום בחופשיות רבה יותר וללא עיכוב בתוך הגוף.
 

תרגול הצ'י-קונג מסייע להרחיב את נתיבי האנרגיה בגוף, לאגד אותם יחדיו ליחידה אחת מאוחדת וחזקה וכך לעודד זרימה תקינה של האנרגיה בגוף.

בעקבות ההרפיה של השרירים מהשלד, הרקמה המחברת, המכונה גם החליפה הפנימית או רקמת הצ'י (הפאשיה), מתרחבת עוד יותר.

ניתן לדמות זאת לבלון המתמלא מבפנים. ההתרחבות יוצרת מרחב גדול יותר לתנועת הצ'י וגם מאפשרת לגוף להכיל כמות גדולה יותר של אנרגיה.

בשלושת השלבים הראשונים של התהליך מתרחש תהליך של פתיחה הדרגתית: פתיחה וריווח, ריכוך והרפיה, הרחבה ואיגוד. זהו תהליך שמוביל מן הרובד השטחי אל העמוק, מן השרירים אל הרקמות והערוצים האנרגטיים עצמם. במקביל זהו גם תהליך רגשי ותודעתי של שחרור, שמטרתו לאפשר בהמשך את ישיבת המודעות במרכז ובליבה - הבאת המיינד למנוחה מלאה.

4. לפתוח את מרכז הלב ולהשקיט את הנפש

מרכז ההתמרה האנרגטי הממוקם במרכז החזה/רום הבטן, קשור ללב ולמימד הרגשי של האדם. כשהאזור הזה פתוח ומשוחרר האדם יוכל להרגיש, להתחבר, להעניק ולגלות חמלה לאחר ולעצמו.

בשלב זה אנו מרפים מרובד עמוק יותר. מרכז הלב נפתח, מערכת העצבים הסימפתטית נרגעת (אש) ומערכת העצבים הפרא-סימפתטית מופעלת (מים), הנשימה שוקעת מעצמה עם שחרור אזור החזה והסרעפת, והרגשות זורמים ללא חסימה. התודעה נמצאת במצב יותר שקט וצלול.

5. לבנות ולמלא את המרכז - דאן טיאן גונג

כאשר מערכת הגוף והנפש רגועה, פתוחה ומשוחררת, מתאפשר שלב האיסוף של הצ'י - אבל רק בתנאי והמיינד מצליח לנוח בליבת הגוף.

הצ'י מתחיל להצטבר בליבת הגוף, במרכז המסה, בדאן טיאן התחתון. המודעות שוקעת, הנשימה שוקעת, ומרכז הכובד שוקע גם הוא. שלושת המרכיבים מתאחדים, ואנו מתכנסים אל דממה עמוקה יותר. מתוך הדממה, מתוך היין (המגנטיות/האחדות), נולד היאנג הטהור (הכוח) ואיתו אנרגיית החיים.

תהליך זה לרוב מתבצע בישיבה מדיטטיבית, שכן קשה להביא את המיינד למנוחה דרך תנועה.
 

בסופו של דבר, תהליך חמשת השלבים מוביל את המודעות ואת האנרגיה אל המרכז, ומביא איתו איכות פנימית של קרקוע, השתרשות, טעינה אנרגטית ותפקוד יעיל ומאוזן יותר של הגוף והנפש. עם הזמן נצברת יותר אנרגיה, והתרגול הופך יציב, שקט ועמוק.

תהליך השקיעה של המודעות והנשימה לליבת הגוף, יוצרת סינכרון ואיחוד בין שלושת הגופים - המנטלי, הרגשי והפיזי. כתוצאה מאיחוד זה יופיע איזון, הרמוניה ודממה תודעתית (הנקראת תודעת הריק) שתאפשר למתרגל להתחבר למהות מקורית ופנימית יותר בתוכו, לה הדאויסטים הסינים קוראים הטבע האמיתי או הלב הפנימי - חוויה המתאפיינת בשמחה שקטה ושלמות ללא סיבה.

מתוך מרחב שקט זה, מלא ואינסופי, ניתן יהיה להוליד אפשרויות רבות ושונות בחיינו.

​