על המסתורין והקשר שבין האדם לשמיים

יש ביטוי עתיק שאני אוהב במיוחד:

举头三尺有神明

Jǔ tóu sān chǐ yǒu shén míng

בתרגום לעברית:

"שלוש צ'י מעל ראשך ישנה נוכחות שמימית"

הביטוי הזה נושא בתוכו רעיון עמוק מתוך התרבות הסינית. הוא מזכיר לנו שהמציאות אינה מסתכמת רק במה שאנחנו יכולים לראות, למדוד או לתפוס באמצעות החושים. מעבר לעולם הגלוי יש ממד נסתר, מסתורי, שאיננו בהכרח מבינים, אבל אנחנו יכולים ללמוד להיות קשובים אליו.

המילה 玄 (Xuán) היא אחת המילים המעניינות במחשבה הדאואיסטית. היא מתייחסת למסתורין, לעומק הנסתר, למה שמעבר לתפיסה הרגילה שלנו.

בדאו דה ג'ינג (ספר הדרך והסגולה) מופיע הביטוי:

玄之又玄 (Xuán zhī yòu Xuán)

בתרגום לעברית: מסתורין בתוך מסתורין.

לא מדובר רק במשהו שעדיין לא גילינו, אלא בהכרה שיש במציאות רובד שאינו ניתן להבנה דרך המימד המנטלי - שכלי, זה משהו שצריך לחוות ולהרגיש.

קיים עיקרון חשוב בתרגול הטאי-צ'י הכולל בתוכו את המילה Xuan:

头顶玄 (Tou Ding Xuan)

אפשר לתרגם אותו כ"הכתר המחובר למסתורין".

כאשר הכתר מתייחס לקודקוד הראש.

בתרגול הטאי-צ'י אנחנו מכירים את ההנחיה להרים בעדינות את הקודקוד, כאילו חוט דק מושך את הראש כלפי מעלה. הראש מתארגן מעל עמוד השדרה, הסנטר מעט פנימה, והצוואר נשאר ארוך ומשוחרר.

הראש הוא הנקודה הגבוהה ביותר בגוף, המקום שבו אנחנו נושאים את תשומת הלב, את המחשבה ואת התפיסה שלנו את העולם. כאשר אנחנו לומדים לשחרר את המתח המיותר בראש ובצוואר, ולהניח לקודקוד להתארך כלפי מעלה, אנחנו יוצרים תחושה של מרחב.

אנחנו לא דוחפים את הראש למעלה, אלא מאפשרים לו להתרומם מתוך הרפיה והתארגנות פנימית.

במובן הזה, אפשר לראות בעקרון - "הכתר המחובר למסתורין" (Tou Ding Xuan), הזמנה לא רק להאריך את הגוף כלפי מעלה, אלא גם להרחיב את התודעה מעבר למה שאנחנו רגילים לתפוס.

בחשיבה הסינית המסורתית האדם נתפס כמי שנמצא בין השמיים לארץ. הארץ מעניקה לנו יציבות, תמיכה ושורשים. השמיים מסמלים את המרחב, את התנועה, את השינוי ואת מה שמעבר לעולם החומרי המוכר. התרגול הפנימי מבקש מאיתנו לא לבחור באחד מהם, אלא ללמוד לחבר ביניהם.

מצד אחד, אנחנו משקיעים את תשומת הלב בכפות הרגליים, בשורשים, במרכז הגוף ובדאן טיאן התחתון. מצד שני, אנחנו מאפשרים לקודקוד להתארך כלפי מעלה, מבלי לאבד את החיבור לקרקע.

ככל שהגוף נעשה רך ומאורגן יותר, כך מתאפשרת תחושה של חיבור בין שני הכיוונים. אפשר לחשוב על הגוף כעל ציר המחבר בין הארץ לשמיים. הציר הזה אינו נוצר באמצעות כוח או מאמץ, אלא מתוך איזון, שחרור והקשבה.

אם נחזור לרגע לביטוי שהתחלנו איתו:

"שלוש צ'י מעל הראש ישנה נוכחות שמימית".

בתרגול אנחנו נוטים להפנות את תשומת הלב פנימה: לתנועה, לנשימה, למפרקים, לשרירים, לתחושות השונות וכל אלה חשובים מאוד, אבל לפעמים אנחנו שוכחים להרחיב את תשומת הלב או את המודעות גם מעבר לגבולות הגוף.

פעם שמעתי על מורה שאמר שבלי להבין את משמעות המילה Xuan 玄, אדם עלול לבלות חיים שלמים בתרגול טאי-צ'י ברמה של צורות ומראית עין בלבד.

אני חושב שזו תזכורת חשובה לכל מי שמתרגל אמנויות פנימיות כמו טאי-צ'י וצ'י-קונג.

אפשר ללמוד את כל התנועות, לדייק את הזוויות, לשפר את היציבה ולפתח יכולת גופנית מרשימה. אבל התרגול הפנימי מזמין אותנו לחקור את היחסים שבין הגוף לתודעה, בין האדם לסביבתו ובין מה שאנחנו מכירים לבין מה שעדיין נסתר מאיתנו.

"הכתר המחובר למסתורין", הוא הזמנה להרים את הראש, אבל לא במובן הפיזי בלבד. להרים את תשומת הלב, ולהישאר פתוחים לאפשרות שיש במציאות יותר ממה שאנחנו מסוגלים לראות.