למה צריך שיטה? המעבר מתרגול אקראי לדרך ברורה
אני חושב שאחד הדברים החשובים ביותר בתרגול הוא שתהיה לנו שיטה ברורה.
כשאנחנו ניגשים לתרגול בלי להבין את התהליך, בלי לדעת מה אנחנו מנסים לפתח ואיך הדברים קשורים זה לזה, אנחנו עלולים ללכת לאיבוד. אנחנו מתרגלים תנועה, נשימה, מדיטציה, אולי אפילו מרגישים לפעמים משהו מיוחד, אבל לא תמיד מבינים איך כל זה מתחבר ולאן אנחנו הולכים. במצב כזה, אנחנו בעצם מקווים שמשהו טוב יקרה.
אבל תרגול הוא לא רק אוסף של טכניקות שאנחנו מבצעים בתקווה שעם הזמן משהו ישתנה. הוא תהליך שאפשר ללמוד להבין, לזהות את השלבים שלו ולהיות שותפים פעילים בהתפתחות שלנו.
כשאנחנו מבינים את התהליך, אנחנו יודעים איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו מנסים לפתח ומה נדרש מאיתנו בשלב הבא. אנחנו יכולים לזהות שינויים, להבין את הקשיים שאנחנו פוגשים ולדעת כיצד לעבוד איתם. התרגול מקבל כיוון, וההתמדה מקבלת משמעות.
זאת אחת הסיבות שבגללן פיתחתי את מודל חמשת השלבים, שעומד בבסיס שיטת התרגול שלי.
המודל נשען על בסיס ה - Yi Jin Jing (אי ג'ין ג'ינג), הקלאסיקה לשינוי הגידים והשרירים, המתארת תהליך טרנספורמטיבי שהגוף עובר לאורך זמן. זהו תהליך שמטרתו לייעל את תפקוד הגוף, לשפר את החיבור והמרחב הפנימי, ולאפשר זרימה ואיסוף אנרגטי יעילים יותר.
אנחנו מתחילים בהארכה ובמתיחה של הגוף, ממשיכים לריכוך שלו ושל המפרקים, ובהדרגה לומדים להרחיב את החליפה הפנימית, אותה מערכת רקמות וחיבורים שמאפשרת לכוחות להתפשט בגוף ולתנועה להפוך שלמה יותר. משם אנחנו מעמיקים את העבודה עם מרכז הלב והשקטת הנפש, ולבסוף בונים את המרכז, את הדאן טיאן התחתון.
אלה לא חמישה תרגילים נפרדים, אלא שלבים בתהליך שבו הגוף לומד להשתנות.
אנחנו לומדים ליצור יותר מרחב בתוך הגוף, לשפר את התנאים לתנועה ולסירקולציה של הדם, ובמקביל לפתח יכולת להתקרקע, לאסוף את עצמנו ולשקוע פנימה. במקום לפזר את המשאבים שלנו לכל הכיוונים, אנחנו לומדים להשתמש בהם בצורה יעילה יותר.
לתהליך הזה יש השפעה גם על התודעה. ככל שאנחנו מפתחים בגוף יותר חיבור, מרחב ויציבות, כך אנחנו יכולים לטפח גם בהירות מנטלית, שקט ויכולת להיות נוכחים יותר במה שמתרחש.
אבל השיטה היא לא רק פיזית.
במקביל לעבודה עם הגוף, אנחנו לומדים גם את הפילוסופיה הדאואיסטית, שמציעה דרך להתבונן בעצמנו ובעולם. למעשה, אפשר לחבר לתהליך הזה גם מסורות רוחניות אחרות, כל עוד הן תומכות בהתפתחות התודעתית שלנו.
הכיוון הוא תמיד פנימה.
ללמוד להחזיק ניגודים משלימים בלי למהר לבחור צד אחד. לפתח יכולת לקבל את מה שיש, בלי לוותר על האפשרות להשתנות. לזהות את ההתנגדויות שלנו, את הדפוסים שמנהלים אותנו ואת המקומות שבהם אנחנו נאחזים בתפיסות שמונעות מאיתנו לראות את המציאות כפי שהיא.
אנחנו לא מנסים להפוך למישהו אחר, אלא להסיר בהדרגה את מה שמפריע לנו לראות בבהירות, להרגיש בחופשיות ולפעול מתוך הבנה עמוקה יותר.
מבחינתי, זאת המשמעות של תרגול פנימי.
לא רק ללמוד לנוע טוב יותר, לנשום טוב יותר או להרגיש את הצ'י, אלא לעבור תהליך שבו הגוף, האנרגיה והתודעה משתנים יחד.
וכדי שהתהליך הזה יוכל להתרחש, אנחנו צריכים לדעת לאן אנחנו הולכים - אנחנו צריכים שיטה.
