אני חושב שאחד הדברים החשובים ביותר בתרגול הוא שתהיה לנו שיטה ברורה. כשאנחנו ניגשים לתרגול בלי להבין את התהליך, בלי לדעת מה אנחנו מנסים לפתח ואיך הדברים קשורים זה לזה, אנחנו עלולים ללכת לאיבוד. אנחנו מתרגלים תנועה, נשימה, מדיטציה, אולי אפילו מרגישים לפעמים משהו מיוחד, אבל לא תמיד מבינים איך כל זה מתחבר ולאן אנחנו הולכים. במצב כזה, אנחנו בעצם מקווים שמשהו טוב יקרה. אבל תרגול הוא לא רק אוסף של טכניקות שאנחנו מבצעים בתקווה שעם הזמן משהו ישתנה. הוא תהליך שאפשר ללמוד להבין, לזהות את השלבים שלו...

יש רגע כזה בתרגול צ'י-קונג שבו משהו מתחיל להשתנות. אנחנו פשוט עומדים, נושמים, עושים כמה תנועות, ופתאום הכתפיים קצת יורדות, הנשימה נעשית חופשית יותר, הגוף מרגיש פחות כבד והראש קצת יותר שקט. ולפעמים, בלי שהתכוונו לכך בכלל, אנחנו מסיימים את התרגול ומרגישים אחרת. בעיניי, זאת אחת המתנות הגדולות של תרגול הצ'י-קונג. לא כי עשינו משהו קשה. להפך, עשינו פחות. הפסקנו לרגע לדחוף את הגוף, לתקן אותו או לדרוש ממנו יותר, ונתנו לו הזדמנות להסתדר מבפנים. הגוף יודע הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. במשך השנים למדתי...

כאשר אנחנו מתבוננים בגוף דרך הרפואה הסינית, אחד המושגים העמוקים והמעניינים ביותר להבנת תהליכי החיים, ההתפתחות וההתחדשות הוא המושג ג'ינג 精, שמשמעותו תמצית או זרע. הסימנייה 精 מורכבת מסימניית האורז הלא מבושל 米, יחד עם 青, שמעניקה לה את הצליל. ג'ינג נחשב לאחד משלושת האוצרות במודל האנרגטי הסיני - ג'ינג, צ'י ושן (Jing, Qi, Shen). ג'ינג - מתייחס לאנרגיה הדחוסה והפוטנטית יותר, הקשורה לתהליכי גדילה, התפתחות, ריפוי והתחדשות. צ'י - הוא האנרגיה הקלה והתפקודית יותר, שאיתה אנחנו פועלים ומתנהלים ביום-יום....