מהצורה אל הריקות

״הצורה אינה שונה מן הריקות והריקות אינה שונה מן הצורה״ כך נפתחת סוטרת הלב הבודהיסטית.

בתחילת הדרך של התרגול אנו פוגשים בעיקר צורה וחיצוניות. עובדים על המבנה הגופני, על הארגון והיישור שלו, לומדים לנוע מן המרכז להשתרש לווסת את הנשימה ולחדד את התחושה הפנימית. אלו הם היסודות הבסיסיים של התרגול.

כאשר העקרונות הללו נטמעים והופכים לזיכרון גופני חי המשך ההיאחזות בהם עלול דווקא להרחיק אותנו ממהות התרגול. בשלב הזה התמקדות יתר בפרטים הטכניים ובצורה כבר אינה מקדמת ולעיתים אף מגבילה.

השהות בריקות

במרחב נטול מאמץ

ללא מחשבות מיותרות

ללא דאגה

תרגול לשם התרגול

מבלי לנסות לתקן לארגן או לשפר

מאפשרת לתרגול להתרחש מעצמו ובמובן מסוים גם להישכח.

ובכל זאת מתקיימת חזרה יומיומית מן הריקות אל הצורה. רגעים של בדיקה של דיוק של הקשבה מחודשת לפרטים קטנים כמו חלוקת משקל, רמת הרפיה, מיקום הברכיים האגן ועמוד השדרה.

כך מתקיים משחק מתמשך בין מיקוד - לשחרור מהמיקוד. הצורה והריקות חד הן וכך התרגול נעשה חי טבעי וזורם.

אז ההמלצה שלי אליכם היא שלאחר סיום שיעור תרגול מן המנזר או אפילו במהלכו, לעצור לרגע ולהרפות מן הצורה. להרפות מן ההנחיות, מן ההכוונות ומן הניסיון לבצע את התנועה ״נכון״.

בחרו אלמנט אחד פשוט מן התרגול, או תנועה אחת שאתם זוכרים, ותרגלו אותה באופן עצמאי למשך מספר דקות.

הרפו מכל מה שאתם יודעים, אל תנסו להיזכר בהנחיות, ופשוט אפשרו לתנועה להתרחש.

אל תחפשו לתקן, לא לשפר ולא לדייק.

התמסרו לתנועה ותנו לה להוביל אתכם אל הריקות, אל מרחב דומם וחסר מחשבות.

לא פשוט לשחרר את שליטת המיינד. אך כאשר זה קורה, מופיעה תחושה עדינה של קלילות ושמחה, כמעט שכרון חושים קטן, ללא סיבה ברורה.

זו אינדיקציה טובה לכך שהתרגול נגע במהותו.