כתבי הטוהר והדממה הדאויסטי כשהשוואה לסוטרת הלב הבודהיסטית.

סוטרת הלב וכתבי הטוהר והדממה (Qingjing jing) פותחים חלון אל עומק הרוח, אל השקט שמעבר למילים ולצורה. שניהם קוראים לנו לשחרור מהסבל, אך כל אחד עושה זאת בדרך ייחודית.

בסוטרת הלב, כל צורה וכל תחושה היא ריקות; אין מהות נפרדת, אין עצמי אמיתי. החכמה נגלית במודעות שהכול חולף, שהסבל נולד מהצמדות (האחזות). המדיטציה היא פנימית, מנטלית, שקטה אך חדה והתובנה מתבהרת דרך הבנה שכל הדברים אינם קיימים כפי שאנו חושבים.

בכתבי ה-Qingjing Jing, השקט והטוהר אינם רק רעיוניים, הם חווייתיים. דממה פנימית וטוהר הלב־מחשבה מזינים את הרוח ומאזנים את הצ’י. המדיטציה היא גופנית ונשימתית, התבוננות פנימית וחיצונית שמובילה להרמוניה עם הדאו. השחרור מתשוקות והיקשרות מאפשר חיים בטוהר ודממה מתמדת.

מבחינת הסתכלות, הבודהיזם מציע דרך של חכמה ותובנה על הריקות, בעוד הדאואיזם מציע חוויה של השקט הפנימי והאיזון הטבעי. בשני המקרים, המטרה דומה: חירות מהסבל והיקשרות. אך האמצעים שונים, אחד דרך הבנה מנטלית, השני דרך חוויה פנימית וטוהר אנרגטי.

כך, קריאה במדיטציה בסוטרת הלב או בתרגול Qingjing Jing, מובילה את הלב והמחשבה אל שקט עמוק, אל חכמה ושקט, אל מקום שבו הסבל נחלש וההבנה פורחת, כל אחד בדרכו, כל אחד בליבו.

תרגום הטקסט: Qingjing jing

הכתובים המופלאים על טוהר ודממה מתמדת כפי שנאמרו מפי האדון העליון לאו.

אמר האדון לאו:

הדאו הגדול הוא חסר צורה.

הוא מוליד ומזין את השמים והארץ.

הדאו הגדול הוא חסר רגשות.

הוא מנהיג את מסלולם של השמש והירח.

הדאו הגדול הוא חסר שם.

הוא מגדל ומטפח את עשרת־אלפי הברואים.

אין אני יודע את שמו;

כפוי לתת לו שם – אני קורא לו דאו.

בתוך הדאו יש טוהר ועכירות.

בתוך הדאו יש תנועה ודממה.

השמים הם טוהר והארץ היא עכירות.

השמים הם תנועה והארץ היא דממה.

הזכר הוא טוהר והנקבה היא עכירות.

הזכר הוא תנועה והנקבה היא דממה.

מהראשית הנובעת ואל הסוף הזורם,

נולדים עשרת־אלפי הברואים.

הטוהר הוא מקור העכירות.

התנועה היא שורש הדממה.

אם תוכל להיות טהור ודומם תמיד,

השמים והארץ ישובו בשלמותם.

רוח האדם אוהבת טוהר,

אך הלב־מחשבה מבלבל אותה.

לב האדם אוהב דממה,

אך התשוקות מפריעות לה.

אם תוכל לגרש את התשוקות תמיד,

הלב־מחשבה ייעשה דומם מעצמו.

אם תוכל ליישב את הלב־מחשבה תמיד,

הרוח תיעשה טהורה מעצמה.

כאשר אתה שוכן ב"כזה־כזה" (כמציאות כפי שהיא),

ששת התשוקות אינן מתעוררות,

ושלושת הרעלים מתפוגגים ונעלמים.

מי שאינו מסוגל לכך,

עדיין לא יישב את הלב־מחשבה;

עדיין לא גרש את התשוקות.

אם תוכל לבטל את התשוקות,

ולהביט פנימה אל הלב־מחשבה,

תראה שלמעשה אין לב־מחשבה.

בהביטך החוצה אל הצורה,

תראה שלמעשה אין צורה.

בהביטך מרחוק אל הדברים,

תראה שלמעשה אין דברים.

כאשר תתעורר לשלושה אלו,

רק אז תזכה בהבזק של ריקות.

כאשר אתה משתמש בריקות כדי לצפות בריקות,

אתה רואה שהריקות איננה ריקה.

כאשר אף הריקות אינה קיימת,

אתה רואה שאין־דבר הוא אכן אין־דבר.

כשאין אפילו אי־קיום של אין־דבר,

נותרת רק צלילות ושקט מתמדת.

כאשר הדממה אינה עוד דממה,

כיצד יוכלו התשוקות להתעורר?

כאשר התשוקות אינן מתעוררות,

זוהי הדממה המושלמת.

הדממה המושלמת מהדהדת עם הדברים.

הקביעות המושלמת מגלה את הטבע הפנימי.

כשהיא מהדהדת תמיד, דוממת תמיד,

ישנה טוהר תמידי ודממה תמידית.

כאשר הטוהר והדממה הם כך,

אתה נכנס בהדרגה אל הדאו המושלם.

כאשר אתה נכנס אל הדאו המושלם,

זה נקרא "להגשים את הדאו".

ואף כי אנו קוראים לכך "להגשים את הדאו",

באמת אין דבר שניתן להשיג.

כאשר יש יכולת לשנות את כל החיים,

זהו נקרא "להגשים את הדאו".

ומי שיכול להתעורר לכך,

אותו אדם מסוגל למסור הלאה את הדאו הקדוש.

אמר האדון לאו:

המתרגל העליון אינו מתחרה;

המתרגל הנמוך חובב תחרות.

הכוח הפנימי הגבוה ביותר – אינו נתפס ככוח פנימי;

הכוח הפנימי הנמוך ביותר נאחז בכוח הפנימי.

כל אחיזה והיקשרות

אין להן דבר עם הדאו והכוח הפנימי.

האנשים אינם מכירים את הדאו המושלם

משום שלב־מחשבתם נוטה מן הדרך.

כאשר הלב־מחשבה סוטה,

הרוח נבהלת.

כאשר הרוח נבהלת,

נוצרת היקשרות לעשרת־אלפי הברואים.

כאשר יש היקשרות לברואים השונים,

נולדים חמדנות וחיפוש.

כאשר נולדים חמדנות וחיפוש,

באים צרות ודאגות.

צרות, דאגות, סטיות ואשליות

מולידות צער וסבל לגוף וללב־מחשבה.

אז פוגשים בעכירות וטומאות,

בזרמים וגלים, חיים ומוות.

בהיותך טובע ללא הרף באוקיינוס הסבל,

אתה אובד תמיד מן הדאו המושלם.

ואילו הדאו של הקביעות המושלמת,

מי שמתעורר אליו,

מגשים אותו מעצמו.

בהגשמה והתעוררות אל הדאו,

יהיו לך קביעות בטוהר ובדממה.

תרגום סוטרת הלב:

בהתבוננות עמוקה בחכמת השלמות (Prajñāpāramitā),

צורה היא ריקות, ריקות היא צורה;

צורה אינה שונה מהריקות, ריקות אינה שונה מהצורה;

מהות הצורה היא ריקות, ומהות הריקות היא צורה;

כך גם תחושות, תפיסות, נטיות ותודעה – כולן ריקות.

אין עין, אין אוזן, אין אף, אין לשון, אין גוף, אין תודעה;

אין צבע, קול, ריח, טעם, מגע או חפץ;

אין תודעה של עין עד אין תודעה של תודעה;

אין עייפות, אין סבל, אין ייאוש, אין אשליות.

לכן, אין מעכבים, אין פחד;

התבוננות עמוקה משחררת מכל מחשבה אשלייתית;

לשחרר את כל הסבל – כך חכמה מופיעה.

לכן יודעים:

הגשמת חכמת השלמות היא דרך האמיתית, דרך אין־גבול, דרך חכמה, דרך שלום.