העקרון השלישי בטאי-צ'י - יאנג צ'ן פו

העיקרון השלישי מתוך עשרת העקרונות של הטאי-צ'י שניסח יאנג צ'ן פו נקרא:

Song Yao (松腰)

וניתן לתרגם אותו לעברית כ'שחרר או הרפיית המותניים'.

עיקרון זה מתייחס לאחד האזורים המרכזיים ביותר בתרגול הטאי-צ'י, שכן המותניים נחשבים לציר התנועה של הגוף.

בתרגול נכון המותניים אינם אזור נוקשה שמחזיק את הגוף, אלא אזור חי, משוחרר וגמיש שמאפשר לתנועה לעבור דרך המרכז. כאשר המותניים מתוחים או נעולים, התנועה נקטעת והגוף נאלץ לפצות דרך הכתפיים או הברכיים. לעומת זאת, כאשר האזור משוחרר, התנועה יכולה לזרום באופן טבעי.

המותניים מדומים לתנועת ההגה ברכב, שכן הן מנתבות את כיוון התנועה. הכוח עולה מהרגלים מעלה לאגן ולמותניים ומשם הוא מנותב לידיים. המותניים והאגן מגשרים ומקשרים בין חלק התחתון לעליון בגוף.

מבחינה אנרגטית, שחרור המותניים מאפשר לצ'י לנוע בין החלק העליון והתחתון של הגוף. אם האזור נעול, נוצרת הפרדה בין המרכז לרגליים, והצ'י יתקשה לעלות או לשקוע מטה. כאשר המותניים רכים וניידים, נוצרת תחושה של חיבור בין המרכז לקרקע, והתנועה נעשית יציבה אך גם קלה וגמישה.

יש כאן גם עיקרון מבני חשוב:

כאשר המותניים משוחררים, האגן יכול להסתדר בצורה טבעית יותר מעל הרגליים. הדבר מאפשר להעביר משקל בצורה חלקה, לשמור על שיווי משקל, ולנוע בלי מאמץ מיותר.

טיפ קטן לתרגול: בזמן עמידה או תנועה, נסו לשים לב שהמותניים אינם נוקשים. דמיינו שהאזור הזה רך ונייד, כאילו התנועה מתחילה ממנו ומתפשטת לשאר הגוף. כאשר המרכז משוחרר, הידיים והרגליים יכולות לנוע בחופשיות רבה יותר, והתנועה כולה נעשית רציפה והרמונית יותר.

למרות שזהו העקרון השלישי, הוא ככל הנראה העקרון הכי בסיסי וחשוב למתרגל. בלעדי הרפיית המותניים, לא יהיה ניתן לאפשר לצ'י לשקוע ולהצטבר בגוף או להעביר את הכוח מכפות הרגליים מעלה לתוך הידיים.

רק זכרו, שלשחרר את המותניים ואת האגן, זה לא דבר כל כך פשוט כי אנחנו חיים בעידן שבו אנחנו מרבית היום יושבים על כסאות או נוהגים ברכב ולכן כל האזור הזה נוטה להיות סגור ונעול.