אנסה במאמר זה לסייע לכם להבין, מהם עקרונות התרגול הנכונים בצ'י-קונג ובאומנויות הפנימיות, שכן ללא הבנתם המדויקת, ניתן בקלות לסטות מדרך הישר ולהתרחק מאוד מהפוטנציאל הגלום שבתרגול.
חשוב להבין, שהטרנספורמציה המתרחשת בגופינו בתרגול האומנויות הפנימיות, מתבצע מהפנים לחוץ ולא מהחוץ לפנים. וזאת אחת הסיבות שהאומנויות האלו נקראות 'פנימיות'.
תדמיינו בלון שמנפחים אותו באויר, הלחץ הפנימי עולה עד שהוא מצליח לדחוף את הדפנות החוצה, כך למעשה הבלון מתרחב והופך להיות אלסטי ומתוח מבחוץ אך 'ריק' מבפנים.
פעולה זו המתרחשת ממרכז הבלון החוצה, משנה את חוזק המבנה והצורה החיצונית שלו.
באופן דומה, גם האומנויות הפנימיות והצ'י-קונג שואפות להפוך את גופינו בדומה לבלון המנופח, לגוף מחובר, מאוחד, חזק ומלא אנרגיה.
בתרגול האומנויות הפנימיות והצ'י-קונג, עלינו לתרגל מהפנים החוצה, לעבוד עם האנרגיה או התנועה הפנימית, הנקראת גם צ'י. בהמשך המאמר אסביר אודות הצ'י, אך חשוב להבין שהצ'י הוא הכוח המרחיב, המותח והמעבה את החיתולית.
החיתולית בדומה לגוף הבלון, היא רקמת חיבור, הנקראת גם רקמת הצ'י, המחברת והעוטפת את כל הגוף מבפנים והיא מהווה מרחב לאחסון ולהנעה של הצ'י בגוף.
כשהחיתולית מתעבה ומתמלאת ונדחפת לדפנות (ממש כמו הבלון) היא מייצרת מתיחה חזקה המאגדת והמחברת את כל הגוף כיחידה אחת.
כך התרגול הופך את הגוף לפתוח, זורם ומשוחרר מבפנים, אך מאוחד, מתוח ועוצמתי מבחוץ.
מספר טעויות נפוצות בתרגול, שחשוב להכיר:
1. מתיחות חיצוניות חזקות מדי של השרירים והגידים -מתיחות חזקות יגרמו לגמישות מוגברת אבל לא ישפיעו על רקמת הצ'י. בכדי למתוח ולהרחיב את רקמת הצ'י (הרקמה המחברת והעוטפת את הגוף) צריך למלא אותה מבפנים עם צ'י. כאנלוגיה ניתן למתוח בלון רפוי מאוד חזק, ולהחזיק את המתח החיצוני עם הידיים, אבל הוא לא יתרחב ויתמלא, מבלי שנמלא אותו עם אויר מבפנים.
ישנם הרבה סוגי תרגול בהם מבצעים מתיחות חזקות, המגדילות את טווחי התנועה והגמישות המפרקית אבל במקביל עלולות לאורך זמן להחליש את טונוס השרירים והגידים. תדמיינו גוף מאוד גמיש אבל די חלש.
לאורך השנים, הגידים 'מתייבשים', נעשים פחות אלסטיים ועלולים להיקרע, אבל באמצעות מילוי רקמת הצ'י העוטפת את הגידים, ניתן למנוע מצבים אלו.
2. תרגול רפוי מדי - זהו מצב שיש רפיון מוגבר או תת מתח בתרגול ובמקביל הגוף לא נמצא במבנה ישר ותקין. במצב שכזה גם אם המתרגל יודע לעבוד עם הצ'י, רקמת הצ'י לא תתרחב ותמתח, הגידים והשרירים יחלשו לאורך זמן ולגוף לא יהיה כוח. תופעה זו באה לידי ביטוי הרבה פעמים בתרגולים המושתתים על דמיון מודרך, שככה"נ מפנות את המודעות והכוונה של המתרגל לדמיון עצמו ולא לאינטרקציה עם רקמת הצ'י שבגופם.
3. הגדלת מסת השרירים באופן משמעותי - תרגול אינטנסיבי להגדלת המסה והנפח השרירי, תגרום לכליאה של הצ'י בשריר ולפגיעה בסירקולציה הכללית של הצ'י והדם בגוף. כאנלוגיה תדמיינו אבן גדולה וכבדה המונחת על בלון רפוי ללא אויר. הבלון נמחץ תחת המשקל של האבן. כך למעשה השריר המוגדל "מוחץ" את רקמת הצ'י ואת מסלולי הצ'י וגורם לתקיעות.
הנסיון לצבור כוח רק דרך חיזוק טונוס חיצוני של השרירים בלבד, מבלי לעבוד דרך הרקמה המחברת ולמלא אותה בצ'י עלולה לגרום לאורך שנים למצב הנקרא 'סאן-גונג' 散功. סאן גונג הינו מצב שבו יש פיזור מוגבר של צ'י (אנרגיה) ׁכיוון שהערוצים שבהם הצ'י נע בתוכם לא נבנו כראוי.
מתאמנים שעובדים רק על הכוח החיצוני (חיזוק מסה ונפח השרירים) צריכים בשלב כלשהו להתחיל לעבוד על רקמת הצ'י, אחרת כשהשרירים יתחילו לאבד מסה (מהלך טבעי עם השנים), הגוף יתרוקן מאנרגיה ומחיות. לכן ניתן לראות שהרבה אומני לחימה מתחילים מתרגול יותר "חיצוני" ועם הזמן עוברים לתרגל תרגול יותר "פנימי".
לסיכום, הטעויות הנפוצות הן:
1. תרגול במתח לא נכון (רפוי מדי או מתוח מדי).
2. ניסיון לחזק את הגוף באמצעות הגדלת מסת השריר (חיזוק החוץ), מבלי לפתח במקביל את רקמת הצ'י (חיזוק ומילוי הפנים).
אז מהם עקרונות התרגול הבסיסים שכן יובילו אותכם לתרגול נכון?
חשוב קודם כל לציין שעל כל מתרגל להיות מאוד ישר וכנה עם עצמו בתרגול האומנויות.
ישנם מתרגלים שלאורך שנים אינם מקפידים על העקרונות הנכונים, הם אולי זזים בצורה יפה מבחוץ, יכולים אף להיות מאוד אתלטים, זוכרים את התנועות, אבל בפועל רחוקים מאוד מפיתוח הכוח הפנימי שמאפיין את התרגול באומנויות הפנימיות.
1. החזקת מבנה נכון:
תדמיינו רכב הנוסע על כביש רעוע, מחוספס, לא חלק ועקום, הוא בוודאי לא יצליח להתקדם במהירות ובנוחות.
כך גם הצ'י זקוק למרחב מותאם, בכדי לנוע בתוכו בחופשיות ובקצב הנכון. הקפדה על מבנה ישר ונכון של הגוף, יסייע בהמשך לרקמת הצ'י להבנות ולהתרחב בצורה מיטבית וכך הצ'י יוכל לנוע ולהצטבר בתוכה.
שלושת הדגשים החשובים ביותר בעיני ביצירת מבנה נכון, הם:
1. זקיפות הראש - צוואר ארוך, סנטר בפנים וקודקוד הנמשך לשמיים, כך נוצר כוח העולה מעלה והמרחיב את
המורל והרוח (spirit) של המתרגל.
2. חזה פתוח, רפוי ומרוקן - בשביל לאפשר לנשימה ולצ'י לשקוע ולא להצטבר בבית החזה.
3. עצם הזנב והאגן רפויים - לאפשר לפלג הגוף התחתון והעליון להתחבר ולאפשר שקיעה של הצ'י מטה.
כשהציר האנכי בגוף מיושר - הכוח העולה והיורד מאוזניים, כל הגוף יכול להכנס להרפייה ורגיעה והצ'י יוכל לשקוע ולהצטבר בשדה התחתון (דאן טיאן), מבלי שהגוף יקרוס מטה.
ניתן לקרוא עוד על המבנה והדאן טיאן במאמרים:
א. לבנות ולמלא את מרכז ההתמרה האנרגטי - דאן טיאן
ב. יסודות עמידת הבסיס וו-ג'י
2. בניית רקמת הצ'י באמצעות שחרור, הרפייה ושקיעה:
לתוך המבנה המיושר והתקין, עלינו ללמוד להרפות, לשחרר ולשקוע. כאשר אנו מצליחים להרפות מההחזקה של השרירים החיצונים נוצרת 'מתיחה' פנימית של החיתולית (רקמת הצ'י).
כאנלוגיה תדמיינו בגד מקומט התלוי על קולב. הבגד רפוי ומשוחרר וכוח הכובד מושך אותו מטה. לאורך זמן הבגד המוחזק מלמעלה אך הנתלה מטה ימתח ואפילו יראה כאילו עבר גיהוץ. כך נבנת רקמת הצ'י בצורה הדרגתית באמצעות מתיחה הדרגתית שהיא תוצר של הרפיית המתח בשרירים.
3. איסוף, עיבוי, דחיסה, שקיעה והנעה של הצ'י:
קודם כל עלינו ללמוד לפתח הקשבה ומודעות לתנועה הפנימית - לצ'י.
תהליך זה לוקח הרבה מאוד זמן, שכן אצל התלמיד המתחיל הצ'י אינו מעובה מספיק בשביל לחוש אותו בקלות. בשביל לפתח מודעות לצ'י, יש לפתח הקשבה אליו, זה קצת כמו למצוא את התחנה הנכונה ברדיו, וברגע שמוצאים אותה, קל לחזור ולמצוא אותה שוב.
הצ'י או התנועה הפנימית היא תוצר של אינטרקציה בין ההכרה שלנו לגוף. ככל שאנו מצליחים יותר להיספג פנימה לתוך הגוף ולהתבונן פנימה, אנו בעצם נעשים יותר ערים לתנועת ההכרה שלנו בתוך גופינו.
ניתן לומר שהצ'י איתו אנו עובדים בצ'י-קונג ובאומנויות הפנימיות היא ההכרה שלנו, הנעה במצב צבירה 'נוזלי' בתוך הגוף.
אם כך, מטרת התרגול בצ'י-קונג ובאומנויות הפנימיות הוא להעצים את הצ'י, ע"י עיבוי, דחיסה וריכוז שלו.
ככל שיש 'יותר צ'י' והצ'י יותר הרמוני ומאוזן בגוף, רקמת הצ'י תתמלא ותתרחב, הערוצים יפתחו והגידים והשרירים יתחזקו ויתחברו יחדיו. תהליך איחוד זה בין האנרגיה הפנימית לרקמות הגוף שלנו, מקרבת אותנו לעצמנו (גוף-נפש) ומאפשרת לנו להשקיט את הכרה, לוסת את הרגש ולהעצים את כוחות הגוף.
לסיכום, אלו עקרונות התרגול שעלינו להקפיד לשים לב אליהם :
א. ליישר את המבנה.
ב. להרים את המורל והרוח (spirit).
ג. להרפות ולשחרר בשביל לבנות ולמתוח את רקמת הצ'י.
ד. למלא, לדחוס ולהשקיע את הצ'י.
ה. לשמוח ולהנות מהתרגול.
עקרונות אלו דורשים השקעה של הרבה זמן מאמץ בשביל לפתח אותם. עלינו לתרגל באיטיות, בהקשבה, בריכוז וברגש ובכדי לפתח מודעות לתנועות הפנימית (לצ'י). הצ'י הוא המפתח להשגת בריאות גופנית ונפשית מיטבית. דרכו ניתן ולמלא ולמתוח את הרקמה המחברת בגוף ולהטעין אותה עם יותר צ'י וכך למעשה לעבור תהליך של מטמורפוזה גופנית ונפשית.
