הקסגרמה 56 - לנדוד

הקסגרמה 56 מספר האי-צ'ינג נקראת לנדוד.

היא מורכבת מטריאגרמה של אש ומתחתיה טריאגרמה של הר. אש ☲ מעל הר ☶.

הכיוונים של ההר והאש מנוגדים.

האש נוטה לעלות מעלה וההר היציב אינו זז.

לכן שתי הטריאגרמות לא נשארות לאורך זמן יחד, הם משקפות נפרדות ותנועה בלתי פוסקת.

מכאן אפשר להבין שההקסגרמה הזו עוסקת בתודעת עובר-האורח או הנווד שבכל מקום אליו יגיע – הוא אורח. אך נוכחותו משאירה אחריה עקבות שקטים של אמת. הוא תלמיד תמידי של הרוח, המים, האדמה והאור. ולעיתים, מבלי לדעת, הוא גם מורה.

אדם שהוא נווד בליבו, אינו נאחז בדבר. שומר על פשטות וענווה, מצוי בהקשבה ואינו כופה כיוון או תוצאה. למרות שהוא נמצא בתנועה מתמדת, הוא נוכח גם בשקט עמוק. כאורח תמידי בכל מקום שבו הוא נמצא, הוא מרבה לכבד ולהיות רגיש לסביבה. הוא מזמין אליו בעדינות את מה שהוא צריך ונותן ליקום להוביל אותו.

ואיך זה מתקשר לתרגול?

עלינו לגשת בדיוק כך לתרגול הצ'י-קונג והמדיטציה, מהמקום התודעתי של האדם הנודד או הנווד. לשמור על ענווה ולהתחבר לשקט שבתוך התנועה, לא להאחז בדבר, ולתת לאנרגיה להוביל אותנו. לא לכפות, לא לנסות בכוח, לתת לדברים פשוט להיות.

תודעת האדם הנודד, היא תודעה מיוחדת, עבורו הכל חדש, כל רגע היא בריאה של הזדמנות, הוא נוכח בכאן ועכשיו.

הנווד נושא מעט – אך מביא איתו הרבה. הוא אינו אוסף חפצים, אלא רגעים, תובנות, רסיסי אמת.

הוא שוהה היכן שהרוח שקטה והלב ער, ואז ממשיך – לא מתוך חוסר שקט, אלא מתוך הקשבה עמוקה לקריאה העדינה של הדאו.

דמויות מרכזיות במסורת הדאויסטיות, כמו החכם לאו טסה שכתב את ספר המופת הדאו דה ג'ינג, מתוארות כמי שנודדו מהעולם – יצאו מהחברה, מהעיר אל ההרים והטבע. חיפשו פשטות, טבעיות והתרוקנו מהמיותר. הנווד בתפיסה הדאויסטי אינו חסר בית – הוא בבית בכל מקום, כי הוא עם הדאו 道 .