הצ'י בדומה לחום הינו בעל נטייה טבעית לעלות מעלה בגוף ולהתרחב על פני השטח, בהיותו יאנגי בטבעו הוא פחות אוהב (אם ניתן לתת לו תכונה שכזו) לשקוע ולהתאסף. מכאן הסיבה מדוע לוקח די הרבה זמן ללמוד כיצד לגרום לצ'י לשקוע פנימה ומטה ולהתאסף במרכז.
היום בסיום השיעור ביצענו תרגיל שאני קורא לו 'תנועת הערבול'. תנועה פשוטה אך מעניינת מאוד בהשפעה האנרגטית שלה. תנועה זו מעלה מעלה ומורידה מטה בו זמנית. הידיים מכווינות את התנועה הפנימית העולה לאורך עמ"ש והיורדת בקדמת הגוף.
ומודע ערבול?
כי ככל שנייצר יותר לחץ מודע עם היד החיצונית המורידה מטה, כך התנועה כלפי מעלה תתעצם ותתעבה. קיימת תחושה 'הידראולית' שהלחץ פנימה ומטה משתחרר לתוך היד העולה מעלה. בדומה גלגל מים או למשאית המערבלת בטון, כאן אנו דוחסים ומעבים את תחושת הצ'י בעזרת סינכרון תנועתי, לכיוונים מנוגדים.
מבחינת הנשימה, ניתן לנשום בטבעיות מלאה, אבל אם תשימו לב, תרגישו שהנשימה רוצה להסתנכרן עם התנועה ולמעשה להפוך להיות נשימה הפוכה.
זהו תרגיל מיקרו-קוסמוס (מעגל המים הקטן), המסייע לאנרגיה לעלות מעלה ולרדת מטה דרך הערוצים המיוחדים, באמצעות לחץ ולא באמצעות הכוונה מנטאלית.