בשביל לספר את הסיפור, עלינו לחזור לשנת 2008, השנה שבה נסעתי לסין לעבור סטאז' בבית החולים לרפואה סינית מסורתית (TCM), בעיר צ'נגדו שבסין. זו הייתה אחת התקופות היפות בחיי, בה התאפשר לי לעשות את כל מה שאני הכי אוהב! ללמוד רפואה סינית, להתאמן בקונג-פו וכמובן לאכול הרבה אוכל סיני אותנטי.
אך באותה התקופה, לקראת סיום הסטאז' בסביבות חודש מאי, אירע אסון. כ-80 ק"מ בלבד מהעיר צ'נגדו פקדה את מחוז סיצ'ואן רעידת אדמה אדירה בעוצמה גבוהה מאוד, בה נהרגו כ-69,000 אנשים, מאות אלפים נפצעו ומיליונים איבדו את ביתם. למזלי הרב, בסוף השבוע שהתרחשה רעידת האדמה, לא נסעתי מחוץ לעיר לטייל, שכן כל הכפרים והאזורים סביב צ'נגדו נהרסו כליל.
אבל מי שמכיר את הסינים יודע היטב, שהם ממשיכים הלאה ושום דבר לא באמת יכול לעצור אותם וכך מצאתי את עצמי בהמשך הטיול שלי טס לביג'ינג, לעיר הבירה של סין, לראות את משחקי האולימפיאדה שכמעט בוטלו עקב האסון הלאומי הכבד.
ואיך כל זה קשור לשם מנזר?
לאחר סיום הסטאז' המשכתי לטייל ברחבי סין והגעתי למקום שתמיד רציתי וחלמתי עליו - הרי וודאנג האגדיים! כל מי שהיה מכור כמוני לסרטי קונג-פו סיניים בתקופת ילדותו, שמע על הרי וודאנג. המקום בו פסגות ההרים נושקות לענני השמים ונזירים דאויסטים זקנים וחכמים, המחזיקים בלבם את סודות היקום, חיים ומתאמנים שם במקדשים ובמנזרים השונים.
אחד הסיפורים המפורסמים ביותר מהרי וודאנג קשור לאומנות הלחימה הסינית טאי-צ'י (טאי-ג'י צ'ואן) שלטענתם ייסד אותה המאסטר הנודע ז'אנג סאן פנג (zhang san feng). האגדה מספרת, שלילה אחד ביקר את מאסטר ג'אנג בזמן החלום, קיסר אבן הירקן (אל השמים במסורת הדאויסטית), שלימד אותו את סודות הדאו (טאו). כשהתעורר בבוקר, הוא קיבל השראה ליצור אומנות לחימה חדשה, שבה הכניעה מתגברת על תוקפנות והרכות גוברת על הקשיחות. אומנות לחימה המבוססת על 'אנרגיה פנימית' ושאינה מבוססת רק על כוח גס חיצוני וכך לפי האגדה נולדה אומנות הלחימה 'טאי ג'י צ'ואן'.
מאסטר ז'אנג טען שהדבר הכי חיוני לתרגול הדאו הוא להיפטר מתשוקות וטרדות. אם ייסורים אלה לא יוסרו, לא יהיה אפשרי להגיע ליציבות. זה כמו שדה פורה, עד שהעשבים לא יפונו, הוא לא יכול לייצר יבולים טובים. על כן, "השתוקקות והרהורים הם העשבים השוטים של הנפש", הוא אמר. "אם אתה לא מנקה אותם, ריכוז וחוכמה לא מתפתחים".
אז כפי שאתם רואים, הרי וודאנג האגדיים מלאי חכמה ויופי והנזירים החיים שם שואפים להגיע לאחדות עם הדאו (הקוסמוס) ולחיות חיי נצח רוחניים. הם חיים במרחב מיסטי קסום ומתרגלים צ'י-קונג, טאי-צ'י ומדיטציה מדי יום.
ומשם עלה הרעיון לשם מנזר הצ'י-קונג. כי חלמתי לייצר מרחב קסום, נטול הסחות, ממש כמו בהרי וודאנג המופלאים, שבו ניתן לצלול לתוך עולם של תנועה ונשימה מודעת, להתחבר לגוף הפנימי והאנרגטי שלנו, להרגיע את הנפש ולהכניס שקט לחיינו.
