1. הרמת הלשון לחך העליון מייצרת לחץ עדין כלפי מעלה ובכך תורמת להארכת הצוואר ולשימור המבנה המיושר והנכון בגוף.
2. הרמת הלשון גם מסייעת להרים מעט את הפריניאום כלפי מעלה ומונעת בכך "בריחה" כלפי מטה של הצ'י/כוח.
3. הרמת הלשון מאלצת אותנו לנשום דרך האף. נשימה אפית מהרבה סיבות היא בריאה יותר מנשימה דרך הפה.
4. ברמה האנרגטית, הרמת הלשון מקשרת בין שני נתיבי/ערוצי אנרגיה: ערוץ השליט האחורי שעובר לאורך הגב וערוץ החוצה הקדמי (הנקרא גם ערוץ העיבור) שעובר בקדמת הגוף. קוראים להם דו מאי ורן מאי בסינית.
הלשון זה כמו מתג שמחבר ביניהם, בדומה למעגל חשמלי. ברגע שאנחנו שמים את הלשון בחך העליון זה עוזר להוריד את האנרגיה (יאנג צ'י) כלפי מטה ומונע ממנה להתקע למעלה בראש. בתרגולים מתקדמים (כשרוצים להרים או לאפשר לאנרגיה לעלות לראש כמו במעגל המיקרוקוסמי) חייבים להשתמש בלשון כאמצעי בטיחות.
צ'י-קונג יכול במקרים מסויימים ליצר פתולוגיות רפואיות/מנטליות במידה ומנסים בכוח להזיז את האנרגיה כלפי מעלה כפי שנעשה לעיתים בתרגולים מאוד אינטנסיבים. מחלות שכאלו נקראות: מחלות צ'י-קונג או מחלות דרקון.
אלו הם כמובן מצבים מאוד נדירים והם מתרחשים רק במידה ולא יודעים לתרגל נכון או שיש מצב נפשי מקדים העלול להחמיר עקב התרגול השגוי.
הרעיון העומד מאחורי הרצון להרים את האנרגיה כלפי מעלה, נובעת מההבנה שאם יותר אנרגיה עולה לראש, היא יכולה להשפיע על רמת המודעות של המתרגל, כפי שביוגה קיים הרעיון להרים את אנרגית הקונדוליני לאורך עמוד השדרה מעלה בשביל לעבור תהליך של התעוררות רוחנית.
לסיכום:
הקפידו להניח את הלשון בחך העליון,
מעבר להיותו 'אמצעי בטיחות' להורדת עודף אנרגית יאנג העולה לראש הוא גם מסייע לייצר חיוך עדין בפה המסייע לפתיחה ולשחרור של הגוף. כשהגוף פתוח, האנרגיה זורמת בחופשיות.
