מה מבדיל בין מתרגל הצ'י-קונג למתרגל היוגה, למתרגל הפילאטיס או לכל מתרגל אחר? מעבר לנבדלות בנראות של התרגול התנועתי, קיים הבדל מהותי אחר והוא קשור בהתכווננות הפנימית של המתרגל. ההתכווננות הפנימית היא תוצר של הבנת המודל התאורטי והפילוסופי העומד בבסיס האומנות. מתרגל הצ'י-קונג השואף להעמיק ולהתפתח בתרגול שלו, חייב להכיר במודלים התאורטיים המעניקים לו את ההתכווננות הנכונה בתרגול. כוונה פנימית זו תסייע למתרגל להבין את התהליך שהוא אמור לעבור ולהטמיע אותו לתוך התרגול המעשי.
במאמר זה ארחיב אודות הפונקציה האנרגטית הנקראת "דאן טיאן", המהווה אבן דרך בתהליך הטרנספורמציה של הגוף והתודעה בצ'י-קונג. הבנת תהליך הבנייה של הפונקציה הזו ברמה התאורתית, תסייע לחזק את ההתכווננות שלכם בתרגול המעשי. חשוב לומר שרוב התרגול שלנו במסגרת "מנזר הצ'י-קונג" עוסק בתהליך בניית הדאן טיאן.
המילה "דאן" בסינית מתייחסת למינרל הצינובר שצבעו אדום והמילה "טיאן" משמעותה שדה. יחדיו ניתן לתרגם את שילוב המילים 'דאן טיאן', כשדה הצינובר או שדה האלקסיר. כלומר, קיים שדה שבתוכו צומח האלקסיר (סם החיים / אנרגית החיים). הדאן טיאן אם כך מהווה מרחב, שניתן לדמיין אותו כמיכל או כבריכה גדולה לאיסוף והתמרה של האנרגיה בגוף.
על-פי המודל האנרגטי הסיני, פונקציית הדאן טיאן הייתה פעילה מאוד בילדותינו, אך במשך הזמן הדאן טיאן התנוון והתפקוד שלו ירד לרמה מינימאלית. הסיבה לכך, היא שכבר לא היה צורך בכמות אנרגיה גדולה כל כך בגוף, ששימשה בעיקר לצמיחה הגופנית המואצת שלנו משלב הינקות ועד הבגרות.
אך בחיפוש אחר מעיין הבריאות, אריכות הימים וחיי הנצח, עלתה התובנה שיש להשיב את התפקוד של הדאן טיאן בגופינו (להחזיר עטרה ליושנה), לטובת הגדלת כמות ואיכות האנרגיה בגוף. יותר אנרגיה בגוף משמע, יותר כוח חיים לריפוי, להתפתחות, למימוש ולצמיחה רוחנית.
ניתן באופן מסויים להקביל את הפונקציה של הדאן טיאן, לתפקיד ההורמונים בגוף. ההורמונים נוצרים בתוך גופינו והם אחראים על הצמיחה הפיזית שלנו ולאינספור תהליכים נוספים. כשיש חוסר איזון הורמונאלי או מחסור בהם, נחווה בעיות רפואיות ואף האצה מוגברת בתהליכי ההזדקנות.
על-פי המודל האנרגטי הסיני, בשביל להחזיר את הדאן טיאן לתפקודו המקורי, הדבר הראשון שיש לעשות הוא לעצב מחדש את השדה או במילים אחרות לבנות ולאטום את "המיכל" שבתוכו האנרגיה צריכה להצטבר ולצמוח. עיצוב השדה והאיטום שלו נעשים באמצעות תרגילי הנשימה ותנוחות הידיים בתרגולי הצ'י-קונג. כפות הידיים כמגנט בשילוב עם הנשימה ההפוכה, מעצבות מחדש את הצורה של השדה ואוטמות אותו לטובת ההכלה של האנרגיה העתידית להצטבר בו.
ניתן לדמיין את השדה כאל בלון גדול העשוי כשתי וערב מרקמות חיבור. מכאן שהשדה מקביל לתפקיד של רקמת הפאשיה. הפאשיה הינה מערכת של רקמות חיבור בדחיסויות שונות המחברות את כל הגוף יחדיו. היא עשויה מקולגן, עצבים ונוזל סינוויאלי. היא דומה לגומיה או ניילון שנצמד לכל הרקמות בגוף. רקמת הפאשיה מפרידה, עוטפת, תומכת, מגינה ומייצבת את הגוף ובכך היא מזכירה מאוד את התפקוד של המושג "צ'י" בסינית.
צ'י מתורגם לרוב כנשימה או כאנרגית החיים, אך במהותו הוא מייצג תנועה, קשר, אינטראקציה או מערכת יחסים בין מרכיבים שונים. הוא הכוח המאגד והמחבר בגופינו.
על כן, ניתן לקרוא לפאשיה המרכיבה את השדה גם בשם "רקמת הצ'י".
חשוב לציין שאת הצ'י ניתן לקטלג לשניים:
1. יין צ'י - איכות מימית, מגנטית, מזינה.
2. יאנג צ'י - איכות חשמלית של אש ותנועה.
אם כך, השדה (רקמת הצ'י) הוא בעל איכות של "יין צ'י" ואילו האלקסיר הצומח בתוכו היינו באיכות של "יאנג צ'י". היין צ'י עוטף ומכיל והיאנג צ'י הינו האנרגיה הפוטנציאלית הגדלה בתוכו. כאנלוגיה, תחשוב על כבל חשמל. הכבל עצמו הוא היין צ'י והזרם החשמלי הנע בתוכו הוא היאנג צ'י.
במונחים של אלכימיה סינית, מתארים את זה כאל תנועת האש שבתוך המים.
לאחר שהשדה נבנה ונאטם, הוא יתחיל למשוך בהדרגתיות לתוכו את האנרגיה (היאנג צ'י). אך היאנג צ'י יצטבר בשדה, רק בתנאי וההכרה התזזיתית שלנו תצליח להתיישב ולהתיצב בתוכו. האנרגיה מטבעה עוקבת אחרי ההכרה ולכן לאן שההכרה מופנת, לשם האנרגיה מגיעה. ללא הכרה שקטה, יציבה וממוקדת, לא יהיה ניתן לעגן אותה בשדה ולגרום ליאנג צ'י לעקוב אחריה ולהצטבר בתוכו.
את כל הרעיון של הדאן טיאן, ניתן להמשיג לפעולה של בטרייה חשמלית. למעשה ההכרה שלנו מנתבת את היאנג צ'י לתוך השדה (יין צ'י) ושם היא נאגרת. בשלבים מאוחרים יותר כשיש מספיק הצטברות של היאנג צ'י, הדאן טיאן "יתעורר לחיים" והאנרגיה שבתוכו תתחיל לנוע, להיות מותמרת ולזלוג לתוך הנתיבים האנרגטיים (מרידיאנים) הנמצאים כשתי וערב בגוף.
הנתיב המרכזי אליו האנרגיה זולגת הוא הערוץ השליט, הנע לאורך עמוד השדרה. אפשר לומר שהדאן טיאן הוא שער הכניסה של האנרגיה לתוך "החליפה הפנימית" העוטפת ומחברת את כל הגוף יחדיו.
תחשבו על התהליך כך:
באמצעות תנועה ונשימה מודעת, המיכל לאיסוף האנרגיה מעוצב. ההכרה שוקעת ועוגנת שם ואז האנרגיה מצטברת שם. ברגע שתצטבר שם מספיק אנרגיה, היא תנועה ותזלוג מהמיכל לתוך החליפה הפנימית העוטפת את כל הגוף ושבתוכה נמצאים נתיבי האנרגיה בגוף.
הדאן טיאן אם כך הוא הבטרייה.
נתיבי האנרגיה (המרידיאנים) הם חוטי החשמל. המוח והאיברים הפנימים הם המערכות שתסופק להם האנרגיה. במילים אחרות, הדאן טיאן הוא כמו גנרטור משני בגוף היכול לספק עוד אנרגיה / חשמל למערכת.
נתיבי האנרגיה עליהם גם ממוקמים נקודות הדיקור ברפואה הסינית, מהווים חיבור בין הגוף הפיזי לנפש האדם. על כן, באם יש חסימה באחד הערוצים, הוא יכול להתבטא בגוף הפיזי אבל הוא גם ישקף את החסימה הקיימת במימד הנפשי. מכאן שניתן דרך "הפתיחה" של הנתיבים האנרגטיים האלו, לשחרר חסימות נפשיות ולהשפיע על הגוף הפיזי.
כשהדאן טיאן מתעורר לחיים ויש מספיק אנרגיה זמינה, היא תנוע לתוך הנתיבים ותשחרר את החסימות שבתוכם. כאנלוגיה, זה כמו להגביר את כמות המים והלחץ הזורמים בתוך צינור וכך המים שוטפים החוצה את הלכלוך שהצטבר שם. תהליך נרחב והדרגתי זה של פתיחת הערוצים, יתבטא בתהליכי שינוי וטיהור של הנפש והתודעה.
לסיכום,
ברמה הגשמית, תהליך פיתוח הדאן טיאן יאפשר לגוף להחזיק ביותר אנרגיה ולהשתמש בה לתהליכי ריפוי.
ברמה הרוחנית, תהליך הטיהור המתרחש בעקבות תנועת האנרגיה בערוצים תוביל, לשחרור מהאחזויות, להרחבת המודעות ולהכרה בטבע האמיתי.
