אחת השאלות הכי מהותיות שעל כל מתרגל בצ'י-קונג לשאול את עצמו, הוא כיצד ניתן לדעת שאכן התרגול מתבצע נכון? הרי אנחנו יכולים לתרגל לאורך שנים תנועה או סדרת תרגול מסוימות, אבל כיצד נדע שאנו אכן מתרגלים אותה בצורה נכונה ויעילה? והאם יש כזה דבר "לתרגל נכון" צ'י-קונג?
קחו לדוגמא אומן לחימה, המשוב עבורו באם הוא מתרגל נכון, הוא בזירת הקרב. היכולת שלו להתגבר, להתמודד ולהצליח בקרב היא הוכחה לאופן שבו הוא מתאמן ומתרגל את גופו ונפשו. דוגמא נוספת הוא מרים משקולות, באם היכולת שלו להרים יותר משקל, כתוצאה משיפור ברמת הטכניקה ובזכות צבירת כוח שריר רב יותר, אכן מתקיימת בפועל, אז זוהי ההוכחה שהוא אכן מתרגל ומחזק את גופו בצורה נכונה.
אם כן, כיצד מתרגל הצ'י-קונג יודע שהוא מתרגל נכון?
צ'י-קונג במהותו הוא תרגול קצת מתעתע, שכן הוא נראה פשוט מאוד וכביכול אין צורך ביכולת גופנית מיוחדת לבצע אותו, אך למרות זאת, הוא אינו קל. הוא דורש לא מעט 'מאמץ' ואנרגיה, בשביל להצליח להרפות, לשחרר ולרכך את הגוף והתודעה. מבחוץ התרגול נראה פשוט אך מבפנים הוא מורכב.
צ'י-קונג יכול להעניק חוויה של התרוממות רוח רגעית, אך חשוב יותר מכך הוא השינוי שהתרגול מייצר לאורך זמן. המשוב לתרגול צ'י-קונג צריך לבוא לידי ביטוי דרך השינוי "באיכות ובכמות הצ'י בגוף", המתבטא במספר אופנים:
1. יכולת שקיעה וקרקוע - המתבטאים גם ברמה הפיזית אך בעיקר בהשתרשות הנפשית של המתרגל. מתרגל שמצליח לגרום להכרה ולנשימה לשקוע למרכז, יחווה יציבות מנטלית, ושיווי משקל נפשי/פיזי מוגבר יותר. כפי שעץ מצמיח שורשים לאדמה ונעשה עמיד יותר לכוחות הטבע הפועלים עליו.
2. גוף אלסטי ומאוחד - מתבטא בשיפור טווחי תנועה, יכולת שיקום טובה יותר מפציעות, תחושת חום מוגברת במרכז הגוף ובקצוות (הצ'י והדם זורם באופן מיטבי יותר) ובאופן כללי יותר חיות ותחושת אנרגיה בגוף עקב הסירקולציה המוגברת. כשהגוף נעשה יותר מחובר ומאוחד, נתיבי התנועה של האנרגיה בגוף נעשים יותר מרווחים ופתוחים.
3. שיפור ביכולות הריכוז והמיקוד - מתבטא בקשב משופר, מיקוד קוגניטיבי ויכולת תשומת לב מוגברת לפרטים. בעולם המודרני שבו כמות הגירויים מאוד מציפה, היכולת להחזיק קשב ממוקד לאורך זמן נעשה יותר ויותר קשה. דרך התרגול אנו מחזקים את יכולת הקשב והכוונה שלנו.
4. ויסות רגשי והשקטת הלב - היכולת לא להחזיק ברגש לאורך זמן ולתת לו להתחלף ולהשתחרר. דרך התרגול המיכל הרגשי מתרחב והיכולת לשהות עם הרגשות והתחושות, מבלי להגיב מיידית הולך ומשתפר. אנחנו הופכים להיות השליטים ולא הנשלטים של כוחות הרגש והיצר הנעים בתוכנו.
5. פחות חולי וחיות מוגברת - יכולת החלמה מהירה יותר ובאופן כללי פחות חולי. דרך התרגול אנו לומדים לשחרר מטענים רגשיים ולצבור יותר אנרגיה בזכות השקטת התודעה וההתכנסות פנימה (ניתוב האנרגיה לתוך הגוף). התרגול מפחית את רמת הסטרט בגוף ומעצים בזכות הנשימה העמוקה את כמות האנרגיה שלנו.
כל אלו מצביעים על שיפור בתפקוד המנטלי, הנפשי והפיזי של המתרגל. על כן, מתרגל שאינו חש בחלק מהשינויים האלו, חשוב שיעצור לרגע ושיבין מה לא עובד עבורו ומדוע התרגול לא מוביל אותו בנתיב זה.
בשלבים מתקדמים יותר, ככל שהתרגול ימשך ויעמיק, הדממה הגופנית, המתבטאת בחוסר הפרעות מצד הגוף והדממה ההכרתית, המתבטאת בחוסר מחשבות ו/או באי תגובה אליהם, תוביל את המתרגל להתכנסות לתוך תודעת הריק, תודעה שבה מערכת האומנה המתקיימת בתוכנו של חווית נפרדות תעלם לפרקים או לתמיד. זהו מצב שמתרגלים רוחניים שואפים לחזור אליו, מנפרדות לאחדות. בשלבים אלו, בהם המתרגל חש אי נפרדות, הוא נמצא בהוויה של מדיטציה.
