כל שקיים במחשבתו של האדם היא, תודעת האדם.
תודעת האדם כוללת בתוכה חוויה מודעת, מחשבות, רגשות, קשב ופעילויות מנטליות נוספות.
ביום יום, כשאנו מפנים את התודעה שלנו החוצה, לעולם החיצון, התודעה המודעת נוטה להתרחק או ליתר דיוק להיפרד מהגוף לזמן מה. זאת אומרת, שכל עיסוק באובייקט חיצוני 'שואב' אליו את התודעה המודעת ומייצר 'הפרדה' בינה לבין הגוף הגשמי. על כן, רוב הזמן המודעות שלנו לא נמצאת בתוך הגוף, עיננו מביטים החוצה ולא פנימה.
המסורת הדאויסטית שראתה את האדם כהעתק מוקטן של הטבע, הבינה שהדרך להתחבר לכוחות הטבע וליקום, צריכה להתבצע דווקא דרך הגוף הגשמי. תפיסה פרקטלית זו של העתק בתוך העתק או מקרו-מיקרו, הציגה את גוף האדם כתשקיף מושלם של הטבע והיקום. על כן, אמונתם הייתה שדווקא באמצעות התמזגות התודעה עם הגוף הגשמי, יוכל האדם להגיע להבנה וידיעה של כוחות הטבע והיקום הפועלים עליו או במילים אחרות, אם ירגיש את הגוף יוכל להרגיש את העולם.
בצ'י-קונג אנו שואפים לעשות בדיוק כך, להחזיר את התודעה לתוך גופינו, לפתח קשב, מודעות ותשומת לב לגוף ובכך באופן הדרגתי לעודד איחוד בין שני חלקים אילו, בין התודעה לגוף, בין שמים לארץ.
קיימת סיבה נוספת מדוע לאחד בין התודעה המודעת לגוף הגשמי וזה קשור לבריאות האדם.
על-פי המודל הרפואי הסיני יכולות הריפוי של הגוף מתעצמות כשיש יותר צ'י (אנרגיה) ושהזרימה של הצ'י נעשית חופשית וזורמת. היכולת שלנו להעצים את הצ'י בגופנו תלויה בקשר שבין התודעה לגוף.
כשהתודעה המודעת מנותקת מהגוף ופועלת רק כלפי חוץ, יכולת היצור של הצ'י פוחתת ורובו 'מתבזבז' לטובת הפעולות של התודעה בעולם החיצון ובנוסף זרימתו נפגמת. מנגד, כשהתודעה המודעת נספגת לתוך הגוף פנימה, יכולת יצור הצ'י גדלה ויש הרבה פחות 'בזבוז' של אנרגיה והזרימה הפנימית משתפרת.
מכאן החשיבות, לבלות זמן בפנים, בתוך עצמנו, להקשיב, לשים לב, להיות נוכחים.
את תהליך האיחוד של התודעה המודעת עם הגוף, ניתן לחלק למספר מצבים:
1: ניתוק/הפרדה ברמה הזו אין לתודעה המודעת יכולת להתכנס לתוך הגוף, עקב סיבות שונות התודעה מצויה אך ורק מחוץ לגוף, כל התכנסות פנימה תעורר אי שקט, חרדה, הצפה רגשית וכו'. מצב שכזה יכול לנבוע ממצבים רגשיים או מנטליים שונים. אדם שכזה אינו יכול למצוא נחת ושקט נפשי, באם העשייה החיצונית נלקחת ממנו.
בדיקה עצמית:
נסו לעמוד או לשבת מבלי לזוז ורק לשים לב לתהליך הנשימה המתרחש בגוף, אם אתם מסוגלים לעשות זאת לזמן סביר של מספר דקות (נאמר 10-15 דקות), אינכם מנותקים לחלוטין מגופכם ומומלץ להמשיך ולפתח את האיחוד שבין התודעה המודעת לגוף.
2: תודעה חושבת
במצב שכזה, התודעה מצליחה להביט פנימה ולהיות נוכחת בגוף. הקשר שבין התודעה לגוף הוא ברמת החשיבה, למשל, כשאנו נותנים 'פקודה' מסוימת לגוף (כגון: להרפות), הגוף מרפה ומשתחרר. כשרוצים להפעיל כוח, מרגישים בעוצמה פחותה את הפעולה השרירית ונעשים יותר ערים לכוונה ולמחשבה העומדת מאחורי הפעולה.
בדיקה עצמית:
עמדו למשך כ-20 דק' בעמידה סטטית, ברגע שמתעוררת אי נוחות, בקשו מגופכם להרפות ולשחרר. באם הגוף מגיב לכם, אזי הוא אינו שולט בכם, אלא אתם בו.
3: תודעה מקשיבה
במצב שכזה יכולת ההקשבה עולה, הרגישות עולה, נעשים מודעים לתנועה הפנימית, לתנועת הצ'י בגוף. המעבר מחשיבה להקשבה מפעיל הרבה יותר צי בגוף וכתוצאה מכך הצ'י מתחיל להיות מורגש כגדילה, כיווץ, כבדות/לחץ, קלילות, קור, חום, נימול וגירוד. תחושות אילו הן סימן לתהליך של ניקוי הצ'י בערוצים האנרגטיים (מרידיאנים) ובאיברים הפנימיים. לאורך זמן, כשהגוף נפתח ומתנקה יותר ויותר והתחושות האלו פוחתות ונעלמות. ישנם אף מקרים של שחרור נוזלים (נזלת, הזעה ועוד) המעידה על שחרור משמעותי יותר של תקיעות הצ'י בגוף. לפעמים אף חוויות רגשיות יכולות לצוף מעלה ולתת תחושת אשלייה שמשהו לא טוב מתרחש מהתרגול, אבל המצב דווקא מעיד על ההפך, על תהליך של שחרור וניקוי.
בדיקה עצמית:
האם במסגרת תרגול הצ'י-קונג אתם ערים לתחושות הבסיסיות הבאות:
1. האם אתם יכולים לחוש בפתיחה האנרגטית של כף היד המתבטאת בתחושת חום, זרמים ועוד?
2. האם אתם מצליחים לחוש כיווץ ודחיסה בחלל הבטן התחתון כשמוליכים את כף היד לכיוון 'הדאן טיאן'?
3. האם אתם חשים את ההתרחבות והפתיחה של אזור הסרעפת ובית החזה כשכפות הידיים נעמדות מולן?
4: תודעה מתכנסת
לאחר שהזרימה וכמות הצ'י גדלה בגוף, הקרבה בין הגוף לאנרגיה ולתודעה גדלה מאוד, אבל עדיין לא נמצאים באיחוד. בשלב זה אין כבר אי נוחות פיזית בתרגול. קיימת חוויה של איחוד עם התנועה החיצונית, תחושת זרימה מופלאה. בתרגול סטטי יש לפעמים איבוד תחושה של הגוף, כאילו יש נקודת מודעות שצפה במרחב. הגוף נשכח... בדומה להליכה על ענן.
בשונה ממצבי החשיבה וההקשבה, בו עמידה ארוכה סטטית (zhan zhuang) תעורר סבל, קושי ואף כאב, בשלב הרביעי קיימת חווית אושר ושלווה והזמן חולף מהר מאוד.
בשלב זה התודעה החשוכה הלא מודעת (התת מודע) יכולה להתעורר, מחשבות ורגשות ממעמקי הנפש עולים. ידיעה פתאומית וישירה של דברים, המודעות מתרחבת, קיימת ידיעה עצמית ושל האחר, האינטואיציה מתרחבת.
בדיקה עצמית:
אתם פוגשים מישהו ומרגישים שאתם יודעים עליו דבר מה, באופן לא ברור או מוסבר.
אתם מסתכלים על הטבע, רואים את הצמחים, הפרחים, הציפורים ואינכם חושבים עליהם, אלא חשים אותם.
אתם הרבה יותר מחוברים ופועלים מתוך המרכז (ב-center) ופחות למעלה בראש החושב.
שלב 5: תודעה מאוחדת
בשלב זה נאמר שקיימת התרוממות לחוויה תודעתית של אי דואליות, חווית האחד, ידיעת האמת.
כשהתודעה לא מרגישה את הגוף, היא לא מרגישה את העולם.
ככל שנתמזג יותר עם הגוף, כך נתמזג יותר עם העולם.
הניתוק מייצר את החולי, החיבור את ההבראה.
הפרדוקס שבחיבור - רק דרך החיבור נצליח להשתחרר מעצמנו ולגעת בטבע האמיתי.
וואנג שיאנג ג'אי, מייסד אומנות האי-צ'ואן, עומד ב-zhan zhuang. הדגיש את החשיבות בפיתוח ריכוז מנטאלי, המוביל לדממה פנימית אשר מאפשרת למתרגל ל'שוכח את עצמו'.
Comments