Search

כף הרגל, כוח ההשתרשות ורקמת הפאשיה

לצפייה מקדימה בסרטון ההסבר שלי באורך 10 דקות - לחצו כאן. כף הרגל היא יצירה הנדסית מדהימה. בכל כף רגל ישנן 26 עצמות, 33 מפרקים ולמעלה מ-100 רצועות, גידים ושרירים. במשך כל תקופת חיינו אנו לא רק עומדים או הולכים, בחלק ניכר מהזמן אנו רצים, קופצים ודורכים על משטחים שונים ומגוונים ומכאן שכפות רגלינו צריכות להיות מסוגלות לשאת אותנו באינספור מצבים לא פשוטים ומאתגרים. היות ויכולת ההשתרשות, הקרקוע והעברת הכוחות בגוף עוברים דרך כף הרגל, עלינו להשקיע זמן בחקר שלהם, להכיר את המבנה הקשתי בכפות רגלינו ולחזק אותן במידת הצורך. כף הרגל מורכבת משלוש קשתות היוצרות מבנה של משולש, המשמש כמעין קפיץ, היכול לספוג את משקל גופינו בזמן תנועה ועמידה.


1. הקשת האורכית המידיאלית (medial longitudinal arch): הקשת הפנימית, הנחשבת לקשת רכה וגמישותה מאפשרת לכף הרגל לשמש כבולם זעזועים. 2. הקשת האורכית הלטראלית (lateral longitudinal arch): הקשת החיצונית, נחשבת לקשת קשיחה ויציבה. 3. הקשת הרוחבית (transverse arch)


מצב הקשתות בכף הרגל משפיעות על שטח הדריכה וזויות הקריסה, ראו את התמונה המצורפת מעלה: בצד ימין: קשת נמוכה ולא מתפקדת (platfus) - גורמת לקריסה של המשקל פנימה. במרכז: קשת גבוהה (pes cavus), טונוס חזק מדי, גורמת לקריסה של המשקל לחלק החיצוני של כף הרגל. בצד שמאל: קשת תקינה - חלוקה מאוזנת. חוסר איזון בכפות הרגליים עלול לגרום במצבים מסויימים לכאבים בעקב, דלקת בחיתולית הכפית (ברקמות החיבור בכף הרגל) ואף להשפיע על מפרקים נוספים במעלה שרשרת התנועה (קרסול, ברך וירך).

כוח ההשתרשות (rooting) וקרקוע (grounding): כפי שלעץ יש שורשים המחזיקים אותו יציב ואיתן כנגד כוחות הטבע הפועלים עליו, כך האדם צריך להיות מושרש פיזית ונפשית.

ניתן לחלק את כוח ההשתרשות (rooting) לשני אספקטים: 1. ספיגה וקבלה של כוח חיצוני המופעל על הגוף וניתוב שלו לתוך כפות הרגליים. כך למעשה כפות הרגליים נעשות "כבדות" ביחס לפלג גוף עליון, מרכז הכובד שוקע ונוצרת השתרשות חזקה. זה מזכיר את המשחק 'נחום תקום' שנותנים לשק מכה והוא חוזר למצב אנכי בגלל המשקל הכבד שיש לו בתחתית המונע ממנו להתהפך. 2. שחרור כוח (פא ג'ין בסינית). פעולה זו נובעת מהחיבור של כפות הרגליים למרכז הגוף והיכולת להשתמש בקרקע להחזרת הכוח. הכוח למעשה משתחרר בעקבות החזרה שלו מהקרקע לתוך מרכז הגוף ומשם הוא מופנה החוצה דרך הגפיים. ככל שהשתרשות יותר טובה, הכוח הנספג יהיה גדול יותר וכך גם הכוח החוזר החוצה. באומנויות לחימה היכולת הזו משמשת להעברת כוח ליריב חיצוני ובצ'י-קונג זה מאפשר לכוח לעלות בחזרה מעלה לקודקוד הראש.

הדגמה לשחרור כוח, מאסטר פיטר יאנג חשוב לומר שהמושגים השתרשות וקרקוע הם לא אותו הדבר. ההבדל בין השתרשות (rooting) לקרקוע (grounding) הוא שקרקוע הינו מצב בו קיים מגע גופני עם המטען החשמלי הטבעי של כדור הארץ. הקרקוע מסייע לייצב את הפיזיולוגיה הגופנית ע"י הפחתת דלקת וכאב, שיפור זרימת הדם ועוד. הקרקוע מתבצע באמצעות חיבור 'חשמלי' לאדמה, בעיקר דרך הליכה יחפה. ניתן להקביל את זה לפעולת הארקה החשמלית בבית. החשמל תמיד יעדיף לזרום דרך גוף בעל התנגדות נמוכה, מכאן שתפקיד הארקה בבית היא לאפשר לחשמל לנוע לתוך האדמה וכמה שפחות לעבור דרכנו במידה ואנו בטעות נוגעים במעגל הזרם. כך הליכה יחפה מסייעת 'לשחרר' אנרגיה עודפת (דלקת) בתוכנו ע"י קרקוע וחיבור לאדמה. יש להדגיש שאנשים העוסקים באומנות טיפוח החיים דרך צ'י-קונג או בעבודה פנימית ומדיטציה, שואפים לרוב לאגור את האנרגיה בגוף ולא "להאריק" אותה לאדמה. הרעיון הוא לנתב את האנרגיה לתוך כלי קיבול פנימי, הקיים בתוכנו ושאותו למעשה בונים באמצעות התרגולים השונים בצ'י-קונג. ז"א שבמקום להשליך את האנרגיה בחזרה לכדור הארץ (כפי שעושים בקרקוע), אנו שואפים לאגור אותו בתוכנו (כמו שעושה בטרייה) וללמוד איך להשתמש בו. לכן המתרגלים בגישות אלו יקפידו לא לתרגל יחפים או לבצע מדיטציה ישירות על האדמה. (מידע נוסף על כך ניתן למצוא במאמר על הדאן-טיאן בבלוג)

הקשר בין כפות הרגליים להשתרשות ולהפקת כוח חוזר:

כף הרגל כבסיס ליציבות איתנה כפות רגלינו הם אלו המחזיקות באדמה ודרכם ההשתרשות מתרחשת, אבל כפי שהשורשים המשתרשים בתוך האדמה מחוברים לגזע העץ, כך גם כפות רגלינו צריכות להתחבר לגזע שבגופינו שהוא אזור רצפת האגן, בכדי שנוכל להשתרש בצורה מיטבית. כיום אנו יודעים שהרקמה המחברת (החיתולית) או בשמה הידוע יותר פאשיה עוטפת את כל השרירים, הגידים והעצמות בגוף כשתי וערב. הפאשיה היא זו המחברת בין כפות הרגליים לשרירים גדולים יותר, כגון שרירי הירך, הישבן והמפשעות. דרכה ואיתה עלינו לעבוד, בכדי להצליח לאגד את כף הרגל עם רצפת האגן וליצר השתרשות ויציבות מיטבית. הסתכלו על הסוס, חיה כה מרשימה, יפה, מהירה ועוצמתית אבל בעלת פרסות קטנות מאוד ביחס לגדולה הפיזי. הסיבה שהסוס יכול לדהור כל כך מהר נובעת לא רק מהכוח שיש לו בשרירי העכוז הגדולים, אלא מהחיבור שבין שרירים אלו לפרסות. מכיוון שהפרסות שלו חזקות ולא רכות ושטח המגע שלהן קטן, הכוח המועבר מהשרירים לתוך הפרסה, מאפשר את חזרתו העוצמתית דרך האדמה מעלה וכך הסוס יכול לנתר באויר ולדהור במהירות עצומה.


אנו יכולים להסיק מכך שבאם היינו רוצים לפתח יכולות ניתור חזקה או עמידה איתנה, יהיה עלינו לאחד ולחבר בין כף הרגל לשרירים גדולים וחזקים ולא לאפשר לכף הרגל להיות רפוסה מדי ומנותקת משאר חלקי הרגל , כי אז היא לא תוכל להחזיק ולייצב את הגוף. שרירים חזקים הם דבר חשוב, אבל אין צורך שהשרירים יהיו גדולים בצורה מוגזמת בכדי ליצר כוח. עלינו להבין שהמתח האלסטי והחיבור המתקיים בין השרירים השונים והעצבוב שלהם דרך מערכת הפאשיה הוא הקובע. אך בדומה לכל רקמה אחרת בגופינו שהיינו רוצים לשפר או לחזק, גם מערכת זו זקוקה לטיפוח ולעבודה ייעודית באם נרצה שהיא תהיה אלסטית ועוצמתית. כשהמערכת המחברת והמקשרת הזו נוקשה ולא גמישה, המפרקים השונים כגון הקרסול, הברך וכו', יקחו על עצמם עומסים מיותרים ויופיעו דלקות וכאבים הנובעים מהחזקה לקויה של המבנה הגופני.

כיצד לעבוד עם הפאשיה: הפאשיה אם כך, היא מעטפת דקה של רקמת חיבור המקיפה והמחזיקה כל איבר, כלי דם, עצם, סיבי עצב ושריר במקום. לפאשיה יש עצבים שהופכים אותו לרגישה מאוד ובמצבי דחק היא נוטה להתהדק. אף על פי שפאשיה נראית כמו יריעת אחת, היא מורכבת למעשה מכמה שכבות ובניהם קיים נוזל סיכוך. הפאשיה נועדה להימתח תוך כדי תנועה, אבל יש דברים מסוימים שגורמים לפאשיה להתעבות ולהדבק. כאשר הפאשיה מתייבשת היא מתדהקת סביב השרירים, הגורם למגבלה תנועתית ואף לכאב. בעולם אומנויות התנועה הסיניות ובצ'י-קונג עוסקים הרבה ברעיון ההרפיה והשחרור. נשאלת השאלה, כיצד ניתן לשמור על איכות ההרפייה ובמקביל לפתח מתח אלסטי חזק היוצר שרשרת תנועה עוצמתית? בעיני זה הסוד הגדול הטמון באומנויות אלו, שכן דרך הרפיית השרירים ויצוב השלד, מותמר מתח מרמת השרירים לתוך הרקמה המחברת - הפאשיה. כשהמתח מותמר לתוך הרקמה המחברת, היא נמתחת ומתארכת. אבל זה לא מספיק, כי בשביל להעצים את הכוח האלסטי שלה, עלינו לעבוד עם ההתכווננות המנטאלית. ההתכווננות המנטאלית מתייחסת לכך שהיכן שנשים את הכוונה שלנו בגוף, לשם תגיע גם האנרגיה או במילים יותר מודרניות ניתן לומר שמערכת העצבים תגיב לכוונה הפנימית שלנו והיא תשפיע על רקמת הפאשיה.

מאסטר סו דונג צ'ן מדגים התכווננות פנימית חזקה. עמידת וו-ג'י לפיתוח השתרשות יציבה: אחת הדרכים לבנות את החיבור שבין כף הרגל לליבת הגוף היא דרך עמידת ווג'י (wuji). למי שפחות מכיר את העמידה והעקרונות שלה מוזמן לקרוא עוד עליה - לחצו כאן בעמידה זו עלינו לתת למשקל הגוף לשקוע לתוך כפות הרגליים ולגרום להן להתרחב ולהמתח. במקביל עלינו להקפיד לפתוח את זווית הברכיים מעט החוצה באמצעות פתיחה של אזור המפשעה. ניתן להתכוונן להרגשה המדמה החזקה של כדור גדול בין הרגליים, הנלחץ משני צדדיו. התכווננות זו תסייע ליצור תנועת חיבור ספיראלית מקרקעית האגן לכפות הרגליים ובחזרה וכך תיווצר גם הקשתה חזקה יותר בכף הרגל.

הציור ממחיש יפה את החיבור בין כפות רגליים לרצפת האגן. כשמתקיימת הקשתה חזקה יותר בכף הרגל, המבנה מתחזק, הרגל נעשית פחות רפוסה, הקרסול מתייצב והעברת הכוחות דרך שרשרת התנועה מעלה משתפרת. ניתן אף לעודד עוד יותר את התנועה העולה, ע"י פעולת אקטיבית של אחיזת הבהונות כמו טפרים. פעולה זה אינה עומדת בעקרון של 'הרפייה ושחרור' אבל היא יכולה לסייע לבנות את תחושת היניקה והעלאת הכוח במעלה הגוף מעלה. ניתן לבחון את החיבוריות בין כף הרגל למרכז הגוף על-ידי הרמת העקבים מעט לאויר. באם אתם מרגישים יציבים, נינוחים ומוחזקים ע"י השרירים הגדולים באזור האגן, תדעו שהתרגול שלכם הניב פרי. התרגול הזה יסייע גם למי שסובל מקשת גבוהה או מקשת נמוכה (פלטפוס), היות והתרגול מצד אחד מלמד אותנו להרפות את המתח בכפות הרגליים ולאפשר למשקל לשקוע לתוכם ומנגד החיבוריות עם רצפת האגן תיצר מתיחה של הפאשיה וחיזוק של הטונוס בכף הרגל למי שסובל מקשת חלשה ונמוכה.


צפו בסרטון בו אני מדגים כיצד לרכך את הפאשיה, להשתרש ולחבר את כף הרגל לקרקעית האגן.


159 views0 comments

כל הזכויות שמורות לאריאל חודורקובסקי  2020-2021
אין להעתיק, להפיץ, לשכפל או לשתף את הסרטונים והמאמרים באתר ללא רשות.

אין

  • Instagram
  • YouTube
  • Facebook